לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

untitled


No matter what we breed, we still are made of greed

Avatarכינוי:  שקוּפה

בת: 28

Skype:  [email protected] 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2013

10.09.13, קצת לפני 19:00, אפילו לא התחיל להחשיך.


יצאתי מהקניון מתוסכלת כי קבעתי עם חברה שהבריזה לי והלכתי לכיוון תחנת המוניות.

מכוניות, אנשים מבוגרים, זוגות צעירים, אמהות שסוחבות עגלות תינוק ומלא שקיות בגדים.

בקיצור, לא היה שקט, רחוב הומה אנשים.

לבשתי טי-שרט וסקיני. לא גופייה, לא חולצת בטן ולא שורט או מכנס "דפוק אותי".

הרחוב התפצל, התלבטתי אם לקחת מונית או ללכת ברגל כי הייתי במצב רוח נורא ורציתי להירגע קצת תוך כדי הליכה.

בסופו של דבר החלטתי ללכת ברגל, לא חששתי ולא פחדתי כי אני יוצאת בדר"כ בשעות מאוחרות לריצות ולהליכות או סתם עם חברים.

אבל הוא תפס אותי לא מוכנה, משום מקום, הוא משך אותי למאחורי אזור בנייה.

אני זוכרת שאישה אחת ראתה אותו מושך אותי, ראתה אותי נבהלת ולא עשתה כלום.

הוא הפיל אותי על החול, הוא אמר לי להפסיק לצעוק ולבעוט, הוא איים שיהרוג אותי.

הנפילה מהדחיפה שלו הייתה חזקה... נפלתי על זכוכיות של בקבוק שבור והרגשתי את הצריבה בגב,

גם הוא שם לב לזכוכיות והצמיד לי חתיכה אחת לגרון כדי שאפסיק להשתולל לו בין הידיים.

הוא עשה את מה שעשה. אני צרחתי, אני בכיתי, אני הרבצתי, אני השתוללתי.

לא רציתי, לא רציתי לתת לו את התענוג הזה, לא רציתי לתת לו לגעת בי, לא רציתי לחוות את זה.

אבל למי איכפת ממה שאני רוצה? למי איכפת מהצרחות שלי? למי איכפת ממה שיקרה לי?

הם לא מכירים אותי, הם לא ילכו ויבררו מי המסכנה שצועקת.

האישה ההיא לא תלך אחריי ותסכן את החיים שלה רק בשביל לדאוג שחלילה לא יקרה לי כלום, כי מי אני בכלל?

 

"תרבות האונס"...

אנשים לא מזלזלים, אנשים לא מתקוממים, אנשים לא פועלים נגד זה.

הם פשוט אדישים.

אנחנו חיים בחברה אדישה, חברה שבה כל אחד דואג לתחת של עצמו.

בדיוק כמו בתכנית ההיא של חיים הכט כשאתם חושבים לעצמכם "מה אתם הייתם עושים?"

ומגיעים למסקנה שהייתם מתערבים והייתם מגנים, זה בולשיט.

אף אחד לא היה מקריב קשקש מעצמו לטובת מישהו אחר כל עוד זה יכול לפגוע גם בו.

 

הוא התעלל בי, הוא פגע בי, הוא השפיל אותי, הוא הרס אותי

אבל העולם לא נחרב, כדוה"א הוא עגול והחיים של כולם ממשיכים,

זאת רק אני שעוד תקועה שם מאחור וחיה את אותו רגע שוב ושוב ושוב

במחשבה שאולי לא צעקתי חזק מספיק ולא התאמצתי מספיק בשביל למנוע את זה.

 

נכתב על ידי שקוּפה , 30/10/2013 19:41  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני לא אוהבת לשתוק, אני לא אוהבת לשמור את הכל בבטן. לימדו אותי לשחרר, לימדו אותי להתפרק, לימדו אותי שהבריאות הנפשית והרוגע שלי חשובים יותר מכל דבר אחר בעולם הזה.

אבל כל כך קשה לפתוח את הפה ולבקש עזרה, איך בכלל פונים? מה אומרים?

כן, הפסיכולוג שלי מודע להכל והוא עוזר לי מאוד.

אבל אני מתרחקת מחברות טובות שלי בגלל זה, אני רוצה לשתף אותן ואני רוצה לדבר איתן

אבל אני לא מצליחה. אני באמת לא יודעת איך להגיד את זה, ואני פוחדת ממה שיקרה אחר כך...

אני לא רוצה את הרחמים שלהן, ולמרות שאני אוהבת אותן ולמרות שאני סומכת עליהן עדיין יש בי את הפחד הזה שהן ידפקו לי קטע מסריח וילכו ויספרו לכל העולם ואשתו.

זה טבעי לא לספר, זה טבעי לפחד, אני יודעת.

אבל אני לא אוהבת את זה, אני מפחדת מהפחד, אני מפחדת מההשפעה שלו עליי, כל החיים שלי למדתי לנצח את הפחד ולגבור עליו, אבל הפעם זה באמת באמת קשה לי.

 

האנשים היחידים שבאמת סמכתי עליהם וחשבתי שיהיו לצדי עזבו אותי והשאירו אותי להתמודד עם הכל לבד. אני לא יודעת אם במודע או לא במודע אבל פגע בי, כי גם בתקופות הכי יפות שלי ידעתי לתמוך במי שקשה לו, להקשיב לו ואפילו לבכות איתו ולהתעצב ביחד איתו.

אז למה עכשיו, אחרי כל מה שנתתי, אתם רואים שאני לא בסדר וחלקכם אפילו יודעים למה ובכל זאת מתעלמים מזה?

אני לא אוהבת לרדוף אחרי אנשים, אני לא אוהבת לבקש דברים, אני כנראה גם לא אבקש אם לא יציעו...

רק תזכרו שאני הייתי שם בשבילכם כשאף אחד אחר לא היה, אף אחד.

ואני לא כועסת, באמת שלא, תיהנו מהחיים שלכם כי מגיע לכם, אבל אני כן מאוכזבת כי באמת שחשבתי שאם מתישהו זה יהיה הפוך אתם תהיו כאן.

 

 

נכתב על ידי שקוּפה , 28/10/2013 20:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




זה הרי ברור שאני תמיד אהיה פה כשיצטרכו אותי, אתן מעצמי, אקשיב ואתמוך

אבל אף אחד לא יהיה פה כשאני אצטרך אותו...

 

 

אני צריכה ללמוד להיות אגואיסטית, אגואיסטית מסריחה.

נכתב על ידי שקוּפה , 25/10/2013 20:32  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילדים


אני אוהבת אותם, יש לי חולשה כל כך חזקה אליהם!

 

דוד שלי בא ביחד עם אישתו והילד אחרי שנעלם לשבועיים שלוש מהעיר, הוא אחד האנשים שאני הכי סומכת עליהם בכל העולם

הוא יודע לקרוא אותי כמו ספר פתוח, הוא יודע הכל לפי תנועות הגוף שלי או המבט שלי או טון הדיבור שלי.

 

הילד שלו זה הבן אדם הקטנטן הכי מדהים שהכרתי! מצד האבא שלי אני הילדה הכי גדולה אז כל בני/בנות הדודים שלי קטנטנים.

אני הייתי הבייביסיטר של כוללם, הייתי זאת שמציירת איתם ומשחקת איתם, זאת שמקשיבה לבעיות שלהם בגן ובבית ספר.

בת הדודה הגדולה מביניהם משתפת אותי בכל ההתאהבויות הקטנות שלה בבנים מהכיתה, כל ענייני הנשים וההתגברות שהיא מתביישת לספר לאמא שלה.

עם כולם יש לי חיבור מעולה, הם תמיד מרגישים חופשי לדבר איתי על הכל וכשהם רוצים לרחרח קצת ולהיות מודעים לכל הרכילות המשפחתית הם פונים אליי.

אני מאוהבת בהם! 

אבל עם הקטנטן הזה יש לי חיבור מיוחד, אולי כי אני לא רואה בו בן דוד בגלל פער הגילאים הגדול הזה, אולי כי אבא שלו הוא יותר מדוד אלא סוג של אח גדול שהיה פה בשבילי תמיד.

בתקופה של ההריון איתו הייתי אצל דוד שלי הרבה בבית, הלכתי איתה לאולטרסאונד אחד וכבר אז התאהבתי בו.

עצם המחשבה שהילד הזה הוא "פרי האהבה" של שני האנשים האלה, שהם כל כך חשובים לי, והם נלחמו במשפחה שלהם בשביל שהקשר הזה יצליח,

הילד הזה הוא תוצר של אהבה טהורה, הוא האור והתום.

אני יכולה לשכוח מכל הצרות שלי כשהוא מסתכל לי בעיניים ומנסה לקרוא בשם שלי אבל מיד מוותר ואומר 'דודה',

החיבוקים שלו, הצחוק שלו, הנשיקות שלו, החיוכים שלו

הוא פשוט מושלם

הוא עוד טיפה קטנה של אור בחיים שלי

 

 

 

אני אוהבת ילדים קטנים

ובעיקר אני אוהבת אותו מאוהב

 

נכתב על ידי שקוּפה , 19/10/2013 14:56  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

13,660
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשקוּפה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שקוּפה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)