לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

untitled


No matter what we breed, we still are made of greed

Avatarכינוי:  שקוּפה

בת: 28

Skype:  [email protected] 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2012

הוא מת.


הוא היה בטיפול נמרץ, במצב קשה.


אחרי כל הזמן הזה שאתה נלחמת, אנחנו נלחמנו! ככה הלכת סבא..


אני לא יודעת אם ליות שמחה או עצובה.


אני יודעת שלא היו לך כוחות יותר ושאתה נלחמת בשבילנו, אתה חיכית שזה יגיע.


אבל לא מגיע לך ללכת! לא היה מגיע לך להיות חולה!


אתה היית אדם שופע חיים, שמחה, אהבה, דאגה..



עוד מעט הם חוזרים מבית הספר, אמא לא כאן, אבא לא כאן.


איך אני מספרת להם שאתה כבר לא איתנו?! 


ואם אני לא יספר עכשיו- איך אני יסביר להם את זה שאני בוכה?


הוא.. הוא גם ככה תמיד פחד מהמוות, הוא ייקח את זה קשה.


והיא, היא העריצה אותך ואת סבתא, הבית שלכם היה הבית השני שלה,


אמרו לי לא לספר לה כלום, כי היא עוד קטנה.. אבל מה אני יענה כשהיא תשאל למה אמא כבר שבוע לא בבית?


מה ייקרה כשנלך לסבתא והיא תשאל עלייך? מה נגיד לה?


לא הגיע לך למות סבא.


סבתא נשארה לבד, הבית ריק.


אמא ודודה בוכות, נפטרת בדיוק שבוע לפני האזכרה שלו.. של הבן שלך.


עכשיו אתה שם ביחד איתו. עזבת אותנו והלכת אליו.


תנוח סבא, מגיע לך לנוח. 


אני כבר מתגעגעת ...

נכתב על ידי שקוּפה , 26/11/2012 15:15  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סבא שלי


לא ממש תכננתי לכתוב בבלוג הזה על משפחה ודברים כאלה, המטרה העיקרית של הבלוג הייתה לפרוק את כל התסכול שלי בקשר לעניינים שבלב..

אבל לשבת שבוע בבית ולבכות על כמה החיים שלי חרא בגלל קשר שלא הצליח נראה לי ממש מגעיל עכשיו.

סבא שלי- בן אדם כל כך דומיננטי, חזק, מצחיק, מפחיד (נו ככה זה כשסבא היה מפקד בחיל הים),

היה לו הומור משלו, הוא תמיד היה מגן עלי מפני כולם, אנחנו דומים בכל כך הרבה דברים (ואני בטוחה שיש הרבה דברים שעוד לא גיליתי!)

הפך להיות כזה חלש, שקט, רזה, שוכח דברים, מתבלבל בדיבור.

ועכשיו, הוא שוכב בבית חולים בטיפול נמרץ מחובר למכשירים, במצב קשה.

"אבא דיברת עם אמא?"

"כן, מקודם"

"ומה היא אמרה? איך סבא?"

"על הפנים.."

"מה יש לו?"

"לא נראה לי שהוא ישרוד את הלילה בכלל"

אה?

אוי אבא, רואים שאתה לא אמא. היא הייתה אומרת "אל תדאגי סבא שלך חזק! את מכירה אותו!"

אבל אתה... אוף איתך אבא.

אני לא רוצה שהוא ימות. אני רגילה לזה שיש לי שתי סבות ושתי סבתות!

וכן, אולי החיים לא שקטים איתם, אבל אין עליהם!

 

אז מה אם הוא לא מרגיש טוב, יש לו עוד הרבה זמן לחיות.

הוא צריך להיות כאן כשאני אסיים בי"ס,

הוא צריך להיות כאן כשאני אתגייס,

הוא צריך להיות כאן כשאני אתחתן,

הוא צריך להיות כאן כשאני אלד את הילד הראשון שלי,

הוא צריך להיות כאן תמיד!

למה אנשים מתים? אם מתים בסוף... אז למה אנחנו צריכים לחיות?

בשביל לבכות אחר כך על המתים שלנו? לסבול?

 

אני כבר לא יודעת מה עדיף-

שינוח, שיפסיק לסבול ולרוץ לבי"ח כל שני וחמישי

או שישאר כאן, איתנו.

 

כן! אני אהיה אגואיסטית!

אל תמות סבא! סבתא צריכה אותך! אמא צריכה אותך! אני צריכה אותך! וכולנו- כל המשפחה- צריכה אותך!

אז אל תלך סבא.

נכתב על ידי שקוּפה , 24/11/2012 18:15   בקטגוריות פסימי, שחרור קיטור, משפחה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גשם *_*


אני לא יודעת מה איתכם- אבל אני אוהבת את החורף!

אני אוהבת את זה שהקור חודר עד לעצמות,

אני אוהבת להתעורר בבוקר ליום אפור עם ריח של גשם באויר,

ופאק אני חולה על הבגדי חורף שלי! 

מגפיים, צעיפים, כובעי צמר חמודים= א ה ב ה !

 

הדבר היחיד שבא לי לעשות עכשיו זה לצאת החוצה ולרוץ בגשם (סוג של מסורת קבועה שלי)

מי שלא ניסה לרוץ בגשם פשוט לא יכול להבין על מה אני מדברת,

להתלבש חם, לצאת החוצה להביט בצבע האפור של השמיים, לקחת נשימה ארוכה עם ריח של גשם, ופשוט להתחיל לרוץ..

הרחובות ריקים- כולם בבית.

לרוץ לבד, לחשוב, לשמוע שירים באמפי, לחשוב, לתת לגשם להרטיב לך את השיער, ושוב- לחשוב.

להפעיל את המוח ואת הרגליים ביחד זה השילוב הכי מוצלח שיש לדעתי.

 

זה למה אני שונאת קיץ- אין גשם, חם, מזיעים ושוב פעם - ח ם !!

(מה שכן כיף בקיץ זה ללכת לים ולראות שם מ ל א חתיכים חסרי חולצה!!!)

 

ובמקום לצאת החוצה ולרוץ בגשם- אני עושה בייביסיטר לבנות הדודות המקסימות שלי. ווהו.

 

טוב נו האמת האמת האמת? שהדבר היחיד שאני אוהבת אחרי גשם (וים) זה הקשת שבאה אחר כך ;)

נכתב על ידי שקוּפה , 23/11/2012 20:49  
הקטע משוייך לנושא החם: סוף שבוע גשום
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה עובר עלי?!


למה אני דפוקה?


 


למה במקום לנסות לשכוח ממך, אז לא רק שאני לא שוכחת אני גם נזכרת בו עכשיו אני חושבת על שניכם?


 


זה שהוא פה קרוב אלי לא עושה לי טוב! וזה שהפעם אתה לא איתי בשביל להרחיק אותו ממני עוד יותר לא עושה לי טוב!


"איך הוא הגיב באותו יום כשהוא ראה אותנו הולכים ביחד?" הוא שאל אותי.


"לא בחיוכים וצחקוקים. עכשיו הוא בטוח שעדיין יש בינינו משהו, גם ככה הוא חשב על זה כל הזמן האחרון"


"ויש משהו במה שהוא אמר?"


"לא"


"בטוח?"


"כן"


"בטוח בטוח?"


"כן -.-"


"טוב" טוב?! באמת? 


"כאילו, אני יודע שמבחינתי עדיין יש משהו, אבל אם את אומרת שלא..."


"אז לא!"


יש בינינו משהו עדיין? לא. אין. נכון? לא לא, כי אני אוהבת אותך!


 


אתה יודע, חלמתי עלייך אתמול, אבל זה לא אחד מהחלמותו ההזויים שלי כמו תמיד, 


חלמתי על אותו היום שאמרת לי שאתה אוהב אותי.


כשבדיוק רבנו -הריב הראשון שלנו אי פעם בחיים שנמשך יותר מ5 דק'-


שאמרת לי שנמאס לך כל הזמן לשמוע עליו ובגלל זה התפרצת עלי ולא דיברת איתי, כי נמאס לך לשמוע את ההתבכיינות שלי.


כל החלום הזה.. גרם לי להיזכר בזה כאילו זה היה אתמול.


 


"הואאא?? הוא הסיבה לזה שאמרת לי שאתה שונא אותי, וכל היחס המגעיל הזה שלך, וההתעלמות הזאתתת!"


"סליחה באמת
שהתעצבנתי עלייך כי כשאמרתי לך שאת והוא לא מתאימים לא הקשבת לי, ועכשיו אחרי שהוא
זרק אותך רצת אלי!"


"אז
זה העניין? שלא אהבת אותו? אני אהבתי אותו!" 


"ואני אהבתי אותך!" צעקת עלי והשתתקת בבת אחת.


ואז.. זה התחיל.


 


 


אני מקללת את היום הזה בדיוק באותה כמות שאני מברכת אותו.


 


ועכשיו הוא חזר, שוב הוא נכנס לי לחיים,


ואתה לא פה בשביל להגיד לי שהוא חרא של בן אדם, 


ואתה לא פה בשביל להגיד לי שאתה אוהב אותי,


אתה לא פה בכלל.


למה זה התחיל בכלל? למה? 


אהבה זה חרא. היא לקחה לי אותך. כבר אין לי לא בן זוג, לא חבר ילדות, לא ידיד, לא כלום. עצוב

נכתב על ידי שקוּפה , 22/11/2012 18:37  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





13,660
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשקוּפה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שקוּפה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)