untitled

אם יש משהו שאני ממש שונאת

זה שמבטיחים משהו ולא מקיימים אותו...

כולם חושבים על הנערים, על זה שמגיע להם עונש.

ואני חושבת על הילדה... מה יהיה איתה?

למי איכפת ממה שיקרה להם? שימותו, שיישרפו, שיכלאו, שיענשו, למיי אכפתתתת

הם ילדים, יקלו בעונש שלהם, הם לא יישבו 20 שנה בכלא.

הם יקבלו את העונש שלהם וימשיכו בחיים שלהם גם עם ה''כתם הקטנטן'' הזה שיילווה אותם כל החיים.

לא איכפת לה ממה שיהיה איתם, הדבר היחיד שיהיה לה איכפת זה היא

ההערכה העצמית שלה

הכבוד העצמי שלה

השפיות שלה

"מה עשיתי לא בסדר?" יהיה אחד המשפטים שירדפו אותה

מה היא כבר חוותה? מה היא ראתה? מה היא עשתה בחיים שלה?

"זורמת"... אאוחחחח המילה הזאת עושה לי חלחלה.

אומרים שהעיניים הם הראי לנפש, 

שאפשר לראות מה בן אדם עובר או עבר לפי המבט בעיניים שלו

ואני ראיתי בעיניים שלו שהוא לא יכול להמשיך עם זה יותר

וקשה לי לראות אותו שבור

זה משכיח ממני הכל, כל מה שיש בינינו

כל מה שאני רוצה זה להיות איתו עכשיו,

לחבק אותו

לנשק אותו

להגיד לו שאני פה

ושיהיה בסדר

אבל אני לא באמת פה

ואני לא יודעת אם יהיה בסדר.

אוף מה יהיה איתי

אני משתגעת

(אמא אבא אחי אחותי וחבר שלי כאן, אבל הם עושים הכל חוץ מלהיות כאןןןןן)

ואני מחוברת לעירוי מטומטםםם במקום לאכול כמו בן אדם ולשתות כמו בן אדם

ויש לי בחילה אבל אני ממש מתאפקת וגם לא אומרת כלום כדי שלא יתחילו להכניס לי עוד דברים לוריד

אני לא יכולה להסתכל על היד שלי מרוב שהמחט הזאת מלחיצה

מכירים את זה שאתם לא רעבים, אבל ממש בא לכם להכניס איזה משהו לפה?! אז ממש בא לי סטייק עכשיו.

כאילו מישהו עשה את המשאפ הזה רק בשביל שלא יהיה לי משעמם

(מרוב שאין לי מה לעשות אני עושה רשימה של שירים שאני מכירה/לא מכירה שאני צריכה להוריד ברגע שאני אגיע הביתה)

הסופ"ש הזה היה צריך להיראות אחרת...

אוח אני שונאת בתי חולים הם מוציאים ממני את כל הרוע שבי.