מזועזעת, אני פשוט מזועזעת.
לפני כמעט 6 שנים דוד שלי נהרג בתאונת דרכים קטלנית. אני אישית הייתי מאוד קשורה לדוד שלי, והתאונה הזאת פשוט שינתה לי ולמשפחה שלי את החיים בצורה הכי קיצונית שיש.
אני זוכרת שבאותו זמן היו על זה הרבה כתבות באינטרנט ואת כולן שמרתי במעודפים וקראתי וקראתי וניסיתי להבין איך הכל קרה, הכתבות היו מלוות בתמונות, תמונות קשות.
אתמול בלילה חלמתי חלום, חלמתי על היום של התאונה שלו, חלמתי שהייתי שם וראיתי את הכל, חלמתי על הפנים של ההורים שלי והמשפחה שלי כשזה נודע להם.
אז אני יושבת מול המחשב מנסה לחפש את אותן כתבות שהיו שמורות אצלי במחשב הישן, ניסיתי כל דבר- תאריכים, קטעים שאני זוכרת שקרו בתאונה, הכל!
עד שמצאתי, מצאתי כל מיני כתבות שבהם התאונה הייתה מוזכרת, ואז המשכתי לחפש ומצאתי את האתר שבו היו תמונות של התאונה.
הדמעות על קצה העיניים, אני לא יכולה לבכות כי ברגע שאני אבכה ההורים שלי יראו מה אני עושה, אני מסתכלת על התמונות ולאט לאט מגיעה לתגובות: תגובות נאצה מגעילות, "נהג מטומטם", "כרגיל כל התאונות זה מאזדה", "בטח היה שיכור" ולכתוב גם "__,___,___- צוות שולט! כל הכבוד למד"א" - אם זכרוני אינו מטעני- הוא נפטר, על מה כל הכבוד?
אם הם רק היו עוצרים לרגע וחושבים שמאחורי האדם הזה יש משפחה, משפחה שכואב לה, שכנראה צפתה\צופה\תצפה בתמונות הללו- הם היו מבינים עד כמה זה יכול להשפיע.
אז רק שתדעו- הוא לא היה נהג מטומטם, הוא כן חגר חגורת בטיחות והוא לא היה שיכור- הבן אדם הזה היה הבן אדם הכי טוב שהכרתי, בן אדם כל כך חשוב לי, בן אדם חשוב לי שנהרג, והמוות שלו פשוט שינה הכל, אמא הייתה צריכה לקבור את אחד הילדים הקטנים שלה, היו לו אחים, היו לו אחיינים, הייתה לו אישה שהוא התחתן איתה חודשיים לפני. הוא נהרג כמה ימים לפני יום ההולדת שלו. תגידו עליו עכשיו עוד משהו, נראה אתכם.
אני לא מאחלת לאף אחד מקרה כזה, אבל אני רק מבקשת שלפני שאתם משערים השערות- תעשו חושבים ביניכם לבין עצמיכם, כי יש עוד אנשים שרואים את התגובות האלה, ביניהם הייתי אני.
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
) בסוף הוא והחבר שלי הפכו להיות חברים ממש טובים, כן- אהבתי את זה שהוא שם בצד שהוא מתחיל איתי כל שנה מחדש, אבל זה סתם הרס את מה שהיה שם- כל הצומי הזה שאהבתי לקבל משתיהם (אל תשפטו אותי, זה ממש כיף) 