untitled

קצת מתחילים להימאס עלי אנשים שחושבים שהם יכולים לקחת אותי כמובן מאליו

זה שאני תמיד אהיה כאן כשיצטרכו אותי לא אומר שצריך לנצל את זה ולבוא רק כשצריכים אותי

גם אני צריכה אותם, מתי הם יקלטו את זה, השלב הבא זה לנשק להם את הרלגיים ולהגיד לכל אחד "אני צריכה אותך"

אני צריכה לתפוס מרחק מאנשים כאלה, מהר.

התאהבתי בשיר הזה.

מצמידים אותו למראה- עושה לעצמו עיניים ומתמזמז עם עצמו

אמא שלי: "התוכי שלך הומו"

אני: "הוא לא הומוווו, הוא מתחבר לצד הנשי שלו."

אמא שלי: "תגידי... איך את יודעת שזה בן?"

אני: "ככה אמרו לנו"

אמא שלי: "הוא יותר דומה לבת..."

פאק התוכי הזה אצלי 8 שנים. כל השנים האלה התייעצתי איתו בקשר לגברים, ויש לו שם של גבר!!

אז בטח שהתוכי יהיה בתסביכים.

-נכנסת לאטרף, מחפשת בגוגל איך מזהים אם התוכי זכר/נקבה-

"חחחחההההה!!! הוא זכר! יש לי תוכי גבר גבר"

"התוכי שלך הומו."

קרו הרבה דברים אתמול, הראש שלי התפוצץ מרוב מחשבות

ואני שונאת לחשוב על דברים כאלה יותר מדי.

אז הלכתי אליו, ואני לא מתחרטת שהלכתי אליו

נאמרו כמה דברים, היה איזה ויכוחון, אבל זה נגמר טוב

ואנחנו בסדר, יותר מבסדר

ואני שמחה

אני מרגישה שוב את הדם שזורם לי בגוף

חמים לי בלב 

שמתי לב שאני מחפשת את הרע בכוח, אני עושה לעצמי רע

ואני צריכה להפסיק

ולעשות מה שעושה לי טוב.

והוא עושה לי טוב, אני אוהבת אותו

וכל השאר לא חשוב.

ואני אוהבת את One Republic

מהרגע שיצאתי מהדירה שלו, ועמדתי בחדר מדרגות מנסה לעכל את מה שעשיתי, הרגשתי חור 

חור בבטן, חור בלב, חור בראש, חורים בכל מקום

כאילו משהו לא בסדר, משהו לא טוב, משהו חסר

אבל חשבתי לעצמי ובאותו רגע ידעתי שאני צריכה להיות קצת לבד

עם כל יום שעבר אני קולטת עד כמה הוא היה משמעותי בחיים שלי

השיחה שלו שהעירה אותי כל בוקר ועשתה לי מצב רוח טוב למרות שהייתי כל כך עייפה,

האסאמאסים המפגרים שהוא היה שולח לי כשהייתי באמצע שיעור,

סופ"שים שלמים שהיינו סגורים אצלו בדירה ולא היינו רואים עולם.