ההשפלות שאני חוטפת כל יום לא ישתפרו, ואין מה לעשות נגד רובן, ומה שכבר יש כמעט ולא עוזר.
למה אנחנו צריכים לחיות בלחץ הזה? מבחניםמבחניםמבחנים.
והטענה והחיים ישתפרו? הלחץ יפחת? כן בטח.
עוד מעט יתחילו בגרויות, ובעוד כמה שנים אסיים את בית הספר ואצטרך לפרנס את עצמי ואת המשפחה שלי (במידה ותהיה לי אחת כזאת) ואין שום דבר מלחיץ מזה.
וגם נגיד והחיים שלי ישתפרו קצת, זה לא רלוונטי לי לכרגע.
כרגע לא טוב לי. כרגע אני מסתכלת על החלון ושואלת את עצמי אם אמות מקפיצה או סתם אסבול כאבי מוות שרק יגרמו לי להרגיש יותר גרוע?
אני אל יכולה עם האנשים סביבי, המגמה שלא תומכת ורק מתעלמת, החברים שלא אכפת להם בכלל, והבית ספר הפלצני הזה בכללי, שאף אחד לא מוכן להסתכל סנטימטר אחד מהבועה המפגרת שלו.
מה שאני מנסה להגיד הוא, שזה לא שווה לחכות, העובדה שאני ארגיש גרוע עם עצמי ועם הסביבה רק תחמיר.
אולי בגלל זה אני לא מתרגשת לקראת השנה הבאה, כבר נגמר לי למה לחכות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.שושה.