הם נעלו את הידיים שלה במקפיא. היא הייתה לבד בבית אז היא צעקה במשך שעות שיחלצו אותה, לפני שהדם בידיים שלה יקפא לגמרי ויהיה צורך לכרות אותן.
לבסוף הגיעה עזרה והם שחררו את ידיה אבל היא כבר מזמן לא הרגישה אותן.
האנשים שעזרו לה לא ידעו מה לעשות אז הם החליטו שלפוך מים רותחים על ידיה שהפכו לחיוורות וכחלחלות על מנת להפשיר את הדם. הם שפכו את המים והיא צרחה- כעת הרגישה חלקית את ידיה.
העור שלה התמלא כוויות אך הדם עדיין היה קפוא.
הם המשיכו לשפוך את המים על הידיים שלה במשך עוד כשעה ארוכה וכל אותו הזמן היא צרחה ושדה ראייתה התמלא בנקודות שחורות ואדומות.
לבסוף, כשידיה היו כבר אדומות לגמרי והעלו כוויות, היא יכלה להזיז מעט את קצות אצבעותיה אך לא יותר.
בהדרגה חזרה אל ידיה התחושה והיא יכלה להשתמש בהן כמקודם.
רק הכוויות נשארו זכר למה שקרה.
הכוויות, והזכרון של המים הרותחים על העור הקפוא.