כתבתי עלייך כבר פעם, פה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=822671&blogcode=13617629
קראתי לך מושלמת. את באמת מושלמת, במובן מסוים. אבל זהו זה. השלמות הזאת הופכת אותך לכל כך שטחית.
את שטחית, עכשיו אני מבינה את זה. אין בך כלום, את סתם אחת, שלא צריכה לדאוג לכלום.
כן אולי את חכמה בלימודים, אבל במציאות את טיפשה, את טיפשה כי מעולם לא תחווי את העולם האמיתי. את צפונית בדיוק כמו שאת תמיד אומרת שאת לא. מתחת למסכות הפלצנות שלך את סתם אחת, שכל זה לא באמת מעניין אותה, רק הלק החדש ששמת וגם זה לא באמת. אפילו בתחומי עניין שאת מעמידה פנים שמעניינים אותך את לא יודעת כלום.
הבעיה הכי גדולה שלך היא שקיבלת 90 באנגלית.
אני מרחמת עלייך, את בחיים לא תדעי סבל אמיתי מהו, ולכן לא תדעי גם אושר אמיתי מהו.
אז כן, פעם קינאתי בכל מה שיש לך, היופי, החוכמה, זה שאין דאגה לכסף, החברים והכשרונות אבל מה כל זה משנה אם אין כלום מתחת?
את חסרת אישיות, את בחיים לא תחשבי קצת מחוץ לקופסא, אני מסוגלת כבר לחזות כל מהלך שלך מראש.
את סתם אחת, ואני מרחמת עלייך בגלל זה. לא שונאת, לא מקנאה ולא אוהבת או מעריצה. רק מרחמת.
טוב אולי לא בדיוק כמו בשיר, אבל זה בעיקרון מה שאת, בובת פלסטיק, סתם ברבי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.שושה.