תמיד פינטזתי שאם היה לי קול והייתי יכולה לשיר ולהיות זמרת, אז הייתי מנסה להיות כמו ג'ואן ג'ט. אבל אם לא היא, אז פינק. כי פינק עכשווית והיא עדיין מדהימה, עם קול מדהים, ושירים מדהימים, והיא לא שמה זין על מה שהתקשורת אומרת ומתלבשת כמו שבא לה, ושרה על דברים אמיתיים ולפעמים מאוד כואבים.
ואני די בטוחה שכבר פרסמתי שיר שלה מתישהו או אפילו שניים, אבל בכל מקרה, לא אכפת לי כרגע מכלום.
אז מה אם אני אוהבת אותו והוא לא אותי.
אז מה אם לא ראיתי אותו חודשים, או דיברתי איתו.
אז מה שאני שקועה בפנטזיות המפגרות האלה כבר שנים.
אז מה שעוד לא התחלתי להתכונן לכל המבחנים.
אז מה אם אני לא עושה את כל מה שהייתי צריכה לעשות במגמה.
אז מה אם יש לי את הפגם הנורא הזה, שעליו אני בטוח אכתוב אבל כנראה בעתיד.
ואזמהאזמהאזמהההה
פינק היחידה שמבינה אותי.
ואני לא יודעת אם בא לי לצרוח, או שפשוט לא אפת לי. אז אני צורחת. מה אכפת לי?