?welcome

לכתף שלו הייתה זווית משופעת

היא הייתה שלי, וכמעט מרובעת

יכולתי לבכות עליה, ולאהוב

היא תמיד הייתה שם, והיה לי טוב.

ברגעים הכי קשים היא חיכתה

שאבוא, אבכה, ואוהב אותה

כתף לבכות עליה, היא לא תעזוב

גם במשברים, ולי היה טוב.

גם ברגעים של כעס עצמי

או סתם עוד דכאון שרירותי

גם בזעם כלפיה, "לא לחשוב"

היא אמרה, ולי היה טוב. 

ויום אחד, הכתף שלי ברחה

ואולי הברחתי אותה, מפאת הזנחה

הרגע הקשה בו נעלמה, גרם ללב לכאוב,

נזדקקתי לה אז יותר מכל

ולא היה לי טוב.