?welcome

הבנתי כבר מזמן שאיבדתי קשר עם כל החברים שלי. עכשיו אפילו אין לי עם מי לדבר על כל מיני בעיות, ואולי גם קצת להתמרמר. 

הכל נשאר בתוכי ומצטבר לג'יפה מסריחה. 

כל דבר בחיים מאכזב אותי. 

ברב הבקרים, אני לא מוצאת סיבה לקום. 

סליחה

שאני מציקה

עם שאלות בנאליות

כמו "מה שלומך?"

"אתה בסדר?"

שולחת עוד

נקודה. 

אני פשוט רוצה

לפתח שיחה.

אני זקוקה לתמיכה.

מתגעגעת

לא רוצה להשאר

לבד.

משוגעת.

לא יודעת איך

ומה

לעניין אותך. 

לאהוב אותך. 

להרגיש נאהבת

חזרה. 

-

עריכה: אולי לשלוח לו את זה?

בעת צרה עם חבריי

אפנה אל אהובי

ובעת צרה עם אהובי

אפנה אל חבריי

בעת צעקותיה של אמי

אפנה אל אבי

ואם קשה לי עם אבי

אפנה אל אמי

ואם אריב עם זוג הוריי

אתנחם אצל חבריי

ואם גם הם לא יעזרו

אבכה לי עד בלי די

ואם אתקשה בלימודי

ואין לי כבר מפלט

ואתקוטט אף עם עצמי-

אייכה, אייכה,

אייכה-

אהובי?

אזי אפרוק את כאבי

אל תוך צופן שירי

אני מאוד מוטרדת ממשהו שעובר עלי, ואני זקוקה לאדם לדבר איתו. פשוט לדבר, לא כי אני חושבת שהוא יעזור לי למצוא פתרון, אלא סתם כדי לשתף לרגע את הלחצים, הפחדים לחוסר הוודאות. 

חבל שרוב האנשים ישפטו, וינסו למלא את הפונקציה של מתן העצות שלא התבקשו לתת. 

אני מאוד מוטרדת כרגע, והאבסורד הוא שיכול להיות שהדבר הזה ישפיע על חיי בצורה קיצונית וישנה אותם ויכול להיות שכלום לא יקרה.

חוסר הוודאות הזה מחרפן אותי, וככל שהזמן עובר ככה הוא יותר דוחק.