?welcome

הלוואי וידעתי לכתוב

פשוט

נקי

ברור

בלי לכלוכים מסביב

ומחשבות

שמוליכות אותי

לצד השני של הדף

אנשים שצריך להרוג:

אנשים שטסו בשנה האחרונה כ5 פעמים לפחות לחו"ל, ועוד כ3-4 חופשות בארץ, ואז עברו שבועיים מהחופש והם כבר הספיקו להיות שוב באילת, אבל מתלוננים "אווףףף בא לי לטוסססס" אז הם טסים שוב. ושבוע אחרי שהם חוזרים שוב. וממשיכים להתלונן שבא להם שוב. 

ואפילו טיסה/ חופשה אחת מאלה היא לא מהכסף שלהם. 

לכתף שלו הייתה זווית משופעת

היא הייתה שלי, וכמעט מרובעת

יכולתי לבכות עליה, ולאהוב

היא תמיד הייתה שם, והיה לי טוב.

ברגעים הכי קשים היא חיכתה

שאבוא, אבכה, ואוהב אותה

כתף לבכות עליה, היא לא תעזוב

גם במשברים, ולי היה טוב.

גם ברגעים של כעס עצמי

או סתם עוד דכאון שרירותי

גם בזעם כלפיה, "לא לחשוב"

היא אמרה, ולי היה טוב. 

ויום אחד, הכתף שלי ברחה

ואולי הברחתי אותה, מפאת הזנחה

הרגע הקשה בו נעלמה, גרם ללב לכאוב,

נזדקקתי לה אז יותר מכל

ולא היה לי טוב.

ציורי קירות מקשטים את הרחובות העלובים

כבישים מזוהמים, חשוכים ומבודדים

אשר לפתע מקושטים בציורי קיר

וזה לא משנה, תרסיס צבע, או גיר

הם יפים, משמחים ומאירים את פני האנשים

שבסמטאות האלה לעולם אינם עוברים

לא יודעת למה, אבל אני מנסה להשאיר את הבלוג הזה בחיים.

אז הנה משהו קצר שכתבתי לפני חודש בערך:

החץ מסמל לי לאן עליי ללכת

החץ מורה לי לאן ליסוע

החץ חרוט על לוח מתכת

אבל אני לא מצליחה להתניע תמנוע

שמה פול גז על ניוטרל

ומאמצת את כל כוחי

אבל מה לעשות- החץ מורעל

הוא לא מצביע לאן שפונה נפשי

(ה"שיר" אחרי כמה עריכות)