לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?welcome


ZERO


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2013

בריחה? לאן?


די כבר אין לי כח עם זה יותר. עם אמא שלי אני רבה כל הזמן ואני לא אגיד שכבר התרגלתי כי זה לא נכון- אני עדיין בוכה בכל ריב ונשברת מחדש. 

אבל עכשיו גם אבא שלי? אנחנו כמעט אך פעם לא רבים והרגע הוא צעק עלי בלי שום סיבה וקשר הגיוני. כשניסיתי להבין על מה הוא בדיוק עצבני הוא לא ענה. 

אני לא יכולה לחיות יותר בבית הזה, אני רוצה לעזוב. מחר. אולי חברות שלי יתנו לי לישון אצלן כמה ימים... אבל בעצם, מה הלאה? זה לא רק חרם קטן על ההורים או משהו, זה פשוט שאני כבר לא יכולה לסבול דקה אחת בבית הזה מכל פינה אפשרית. זה לא שאחרי שבוע אני אחזור והכל יהיה בסדר. זה ימשיך- אלה לא דברים שמשתנים- ואני לא אוכל להמשיך לגור אצל חברות עד שיהיה לי מספיק כסף מדירה משל עצמי. זה ממש לא יקרה. 

אני לא יודעת מה יקרה רק שמיום ליום נהיה לי יותר קשה, ובזמן האחרון גם מהצד של אבא שלי ואני לא יודעת מה אני אעשה...

 

נכתב על ידי .שושה. , 24/1/2013 21:24   בקטגוריות שחרור קיטור, בית ספר  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קיפאון


הם נעלו את הידיים שלה במקפיא. היא הייתה לבד בבית אז היא צעקה במשך שעות שיחלצו אותה, לפני שהדם בידיים שלה יקפא לגמרי ויהיה צורך לכרות אותן.

לבסוף הגיעה עזרה והם שחררו את ידיה אבל היא כבר מזמן לא הרגישה אותן.

האנשים שעזרו לה לא ידעו מה לעשות אז הם החליטו שלפוך מים רותחים על ידיה שהפכו לחיוורות וכחלחלות על מנת להפשיר את הדם. הם שפכו את המים והיא צרחה- כעת הרגישה חלקית את ידיה.

העור שלה התמלא כוויות אך הדם עדיין היה קפוא.

הם המשיכו לשפוך את המים על הידיים שלה במשך עוד כשעה ארוכה וכל אותו הזמן היא צרחה ושדה ראייתה התמלא בנקודות שחורות ואדומות.

לבסוף, כשידיה היו כבר אדומות לגמרי והעלו כוויות, היא יכלה להזיז מעט את קצות אצבעותיה אך לא יותר.

בהדרגה חזרה אל ידיה התחושה והיא יכלה להשתמש בהן כמקודם.

רק הכוויות נשארו זכר למה שקרה.

הכוויות, והזכרון של המים הרותחים על העור הקפוא.

נכתב על ידי .שושה. , 12/1/2013 20:38   בקטגוריות סיפרותי, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא רוצה כלום


אני לא רוצה כלום. לא לאכול לא לשתות לא לשמוע מוזיק, כלום. 

כבר חצי שעה אני מסתובבת במקום ולא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני לא רוצה לעמוד ולהמשיך להסתובב אבל אני לא רוצה גם לגשת למחשב או לשכב או לשבת או לישון כי אני לא עייפה ואם אני אשב מה אז? עדיין לא אדע מה לעשות עכשיו. 

אני גם לא רוצה לכתוב את זה עכשיו אבל אין לי שום דבר לעשות ואני לא רוצה להמשיך להסתובב. אני גם לא רוצה לפרסם את הפוסט הטיפשי הזה. 

אני לא רוצה כלום. 

נכתב על ידי .שושה. , 3/1/2013 15:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תיאור דמות/ מושלמת


הדמעות זולגות על הפנים המושלמות. היא כל כך מושלמת- ולא חסר לה כלום, אז למה היא בוכה?
הדמעות זולגות על פני הדוגמנית, שהחלו מהעיניים הגדולות והעגולות וזרמו דרך הלחיים הרכות חסרות הפצעונים. מתחת לפנים היפות, יש גם גוף מושלם שכל בת הייתה מייחלת לעצמה: גוף גבוה וחטוב עם רגליים גבוהות ודקות ובטן רזה וחזה, לא קטן מדי אך גם לא גדול במיוחד. את הגוף הזה מקיף שערה הארוך, החלק והבלונדיני. 
הנערה המושלמת עם החברים המושלמים, והחבר המושלם, המשפחה המושלמת והבית המושלם. אה, וכמובן- גם הציונים המושלמים.
היא גם מוכשרת. במה? בהכל. היא מציירת מדהים וקולה מיוחד ומקסים ( היא כמובן לעולם לא תזייף), היא גם משחקת ורוקדת כמו מקצוענית. היא גם יצירתית כמובן.  
אז למה הפנים היפות בוכות? אולי נמאס להן מהשלמות?
כנראה שלא, כי תוך דקות אחדות הופך הבכי לצחוק, והמושלמת חוזרת להיות מושלמת-  וכדור הארץ חוזר להסתובב. 

נכתב על ידי .שושה. , 2/1/2013 17:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  .שושה.

בת: 27

Google: 

תמונה




2,766
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , משוגעים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.שושה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .שושה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)