אחד הימים היותר גורליים וקיצוניים יותר בחיים שלי...
אני עדיין בהכחשה אבל מה שקרה כבר די קרה ואני מתחילה לבכות יותר ולהיות בחרדות.
נתקלתי באינטרנט בכתבה על מישהי שהבת שלה מתה מסרטן עכשיו ורק הכותרת עוד לפני שקראתי בכלל את הכתבה פשוט גרמה לי להתחיל לבכות ולהבין באיזה מצב עדין מבחינה רגשית אני עכשיו.
אני כותבת את זה בעודי בוכה ואני לא יודעת מה יהיה החל מהשבוע הקרוב... הכל כל כך מפחיד ולא ידוע, בחיים לא עברתי שינוי קיצוני שכזה ותוך כדי שהוא קורה אני לא באמת מבינה שהוא קורה וממשיכה את החיים "כרגיל" עד שהשינוי ייגמר סופית (השינוי אף פעם לא נגמר, אבל...).
אני לא יודעת איך ממשיכים הסיטואציה זרה לי ועם כל החברים והידידים שבסהכ יש לי אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר עת זה עם אף אחד.
סליחה על חוסר הקוהרנטיות של הקטע הזה, הוא נכתב ברגע מאוד... בעייתי והוא מסורבל אפילו ביחס לפוסטים הרגילים שלי. ש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.שושה.