לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?welcome


ZERO


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2012

אוף נו


אני כבר במשך 3 שעות בלופים של שירים עצובים.

יש שירים, שגורמים לי להרגיש ממש מחוברת ולהעריך אותם במידה אינסופית. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני יכולה בקלות לבכות מהם ולהרגיש ממש תחושה מוזרה כזאת, שאני לא יודעת איך להסביר.

 

בכל מקרה, אני די בוכה כרגע, ושרה (יותר נכון מזייפת) את כל השירים האלה.

 

כן כן אני לא במצב רוח משהו...

 

שוב פעם אני מכוערת, שמנה, שטוחה.

 

מחשבות על התאבדות- לא שאני באמת אעשה משהו, אבל ההרגשה הזאת... זה לא שיש לי חיים רעים, לפחות לא ממש רעים. יש אנשים עם חיים הרבה יותר קשים משלי. פשוט אני מרגישה שאין לי חיים. אני עושה את כל הדברים האלה, ללמוד, לישון, כשיש זמן לבלות עם חברים... אבל אני לא מרגישה מה זה עוזר לי. אני מרגישה שאני תקועה ולמה לעזעזל אני עושה את זה. זה לא שיש לי משהו לחיות בשבילו. וכאן נכנס הקטע של ביטחון עצמי נמוך ביחס למראה שלי, למרות שבתכלס אני יודעת שאני לא באמת מכוערת, אני די בסדר, אבל כשלעצמי אני מרגישה כל כך מכוערת ומטומטמת ושאף אחד לא ירצה אי פעם להיות איתי. הבן אדם שהיה נדמה שיש לי הכי סיכוי שבאמת יקרה לנו משהו, ואני באמת באמת אהבתי אותו (וחשבתי שכנראה גם הוא קצת) החליט אחרי קצת זמן ל"העלם" (או יותר נכון אולי להגיד להתעלם) בתירוץ טיפשי ביותר וגם אותו גיליתי במקרה והרבה זמן אחרי. לא באמת היה אכפת לו ממני.

אין לי כרגע שאיפות יותר מ"להצליח במבחן הזה", וחרא לי עם זה. אני מרגישה שאין לי לאן להתקדם. גם היחס של החברים שלי לא הכי מעודד אותי.

 

והתחלתי לבכות שוב תוך כדי שאני כותבת את זה... נו טוב, יש לי עיניים רגישות.

 

בכל מקרה, הינה השיר האחרון ששמעתי בינתיים:

 

 

 

אני כל כך אוהבת את פינק.

 

נכתב על ידי .שושה. , 29/11/2012 20:41  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



את שום דבר מעליי


יש לי משהו להגיד, לכל הבנות האלה שכבר מזמן לא בתולות ועשו את זה עם 100 אנשים שונים ומלגלגות על בנות שבגיל 13-16 עדיין בתולות, זה לא הופך אותכן לנחשקות יותר, או ליפות יותר, או לסקסיות יותר, או לבוגרות יותר, או אותי לתמימה יותר וילדותית יותר.

ובטח שזה לא נותן לכן את הזכות לצחוק על מישהי בת 15 שהיא עדיין בתולה.

כי זה שאת הולכת עם כל אחד, ובכוונה מספרת את זה לכולם ומלגלגת על אחרים, מראה שאת זאת בלי הביטחון, הילדותית, זאת שחושבת שזה מהשיעשה אותה בוגרת כשבעצם... זה רק מראה את ההפך.

והאמת, שאת בכלל לא יפה ולא סקסית, וזה שאת שוכבת עם כל מי שרק מוכן לא הופך אותך לכזאת.

 

זה שבגיל 12 את כבר לא היית בתולה, ואני בגיל הזה רק התנשקתי לראשונה, לא עושה אותך לבוגרת יותר.

וזה שאת שואלת בלגלוג מישהי בת 13 אם היא עשתה פעם למישהו ביד, וכשהיא עונה שלא זה לא הופך אותה ל"תמימה" יותר, וגם אם כן מה רע בזה?

 

וכדאי שתתביישי בזה, כי כולנו יודעים שאת לא באמת נהנית אלא עושה את זה בשביל שיחישבו אותך לנחשקת.

וכדאי, שתפסיקי לדבר על זה ולספר את זה לכולם, כי אחר כך תשארי לבד ותחשבי לזונה ולא תביני למה...

 

והדבר היחיד שאת יותר ממני- הוא שאת הרבה יותר שרמוטה ממני.

 

נכתב על ידי .שושה. , 25/11/2012 17:47  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור קצר


בשנת 2000, באר שבע, נולד לזוג הורים צעירים ילד ושמו אלון. אלון גדל כילד רגיל, עד לשנת 2008. בשנה זו, החל החמאס לשלוח רקטות על באר שבע. אלון, שעד אז הכיר אזעקות רק מתרגילים בבית הספר ולא חשב שזה באמת יגיע אליו היה מבוהל. במהלך כל מבצע עופרת יצוקה ניתן לומר שאלון, הוריו, ושני אחיו הקטנים התגוררו במקלט. באחת מן הפעמים בהם נורתה רקטה לעבר באר שבע, נהרג חברו הטוב של אלון.


כל הזמן הזה, אלון חי בפחד. הוא לא יכל לישון, וכשכבר הצליח היה חולם כל הזמן על איך שהרקטות נופלות עליו, על חבריו, או על משפחתו.


אלון סבל מחרדה רצינית, כל רעש קטן גרם לו להתכווץ בפחד ולבכות.


בסוף המבצע, הוריו של אלון החליטו שהם לא מסוגלים לחיות בפחד הזה ובמדינה כזאת שכל הזמן תחת איום, והם היגרו לארצות הברית.


לכאורה, הכל היה בסדר. הם חיו בבית נחמד בפרברים, אלון התרגל מהר לשפה ושני אחיו הקטנים החלו ללכת לבית הספר.


אך המעבר לא הפסיק את החרדות, החלומות, הפחד והחיפוש האוטומטי אחר מקום מחסה (בביתם החדש כמובן לא היה מקלט ולא היה ממד) בכל פעם שעבר אמבולנס, אופנוע, או כל רעש אחר שהזכיר אזעקה.


הילדים באמריקאים בבית ספרו החדש לעגו לו וצחקו עליו כשראו איך התחבא מתחת לשולחן כששמע קול אמבולנס עובר ליד בית הספר. הם החלו להציק לו בכוונה ולחקות קולות של אזעקה ולצחוק מהתגובות והבכי שלו.


אלון היה חוזר הביתה כל יום בוכה, מכווץ, ומפוחד עוד יותר.


הוריו לא הבינו שהחרדה הזאת לעולם לא תעבור לו, לא משנה כמה שנים יעברו. אלון, שבבאר שבע היה ילד מקובל, מצחיק ותמיד במרכז, הפך לילד מופנם וביישן שתמיד יושב בצד ואין לו חברים.


 


כי חבריו באמריקה, שמעולם לא ידעו מה זאת אזעקה, מקלט או ממד, לעולם לא יבינו את ההרגשה הזאת, את הפחד הזה.


זה הדבר שמבדיל את הילדים בישראל מהילדים שאר העולם.


 



נכתב על ידי .שושה. , 17/11/2012 22:40  
הקטע משוייך לנושא החם: עמוד ענן - הפסקת אש
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המצב


לא כתבתי כבר כמה ימים... אחזור לכתוב בקרוב בינתיים אני מאחלת לכולנו שהלחימה תפסק כמה שיותר מהר במיוחד עבור ילדי הדרום♥

 

מקדישה לכם את השיר הזה, למרות שאני לא מאמינה במשפט הזה, השיר יכול לעודד לפעמים:

 

נכתב על ידי .שושה. , 17/11/2012 16:12  
הקטע משוייך לנושא החם: עמוד ענן - הפסקת אש
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבטחות צריך לקיים


הבטחתי לכם כמה תמונות מכוערות במיוחד אז הינה:

 

 



הוא יפה



החתול השמנצ'יק 

 



התעורר

 

 

 

 

 

יצא הפוך ואני לא ממש מבינה בתוכנת העלאה המוזרה של ישראבלוג אז תצטרכו לסלוח לי...  העציצים ה:מטופחים" בבנין שלי

 


 

ה"קולה" שעומדת מחוץ לבניין כבר שבוע וחצי... וכמובן שאף אחד לא טורח לפנות אותה

 

 

 

ועוד פעם מצטערת על האיכות, כמו שכבר ציינתי המצלמה הקטנה שלי קצת מטומטמת ומקולקלת, וגם התאורה לא ממש עוזרת :(

נכתב על ידי .שושה. , 14/11/2012 20:11  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  .שושה.

בת: 28

Google: 

תמונה




2,766
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , משוגעים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.שושה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .שושה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)