מצחיק איך שאבא שלי מנסה להכחיש כל קשר של בנים אל הבת ה"קטנה" שלו.
ברור שהוא לא יכול לאסור עליי לצאת עם בנים, בין אם זה בקטע רומנטי או חברי, אבל אני רואה שזה מפריע לו.
הרי כמה פעמים הוא שאל אותי לאן אני הולכת, ואז אני אומרת לו לטייל עם חברים, והוא בכוונה מתעלם ובוחר להגיד "תהני עם החברות".
מצד אחד הוא לא אוסר עליי כלום, אז זה לא באמת מפריע לי. אבל מצד שני אני תמיד מובכת כשאני אומרת לו שאני הולכת לאכול או משהו עם ידיד שלי, כי אני רואה שזה מפריע לו.
כמה שהוא היה שונא להודות בזה, הוא מאוד דומה לסבתא הפולנייה שלי, שבזמנו אסרה על דודה שלי ללכת לחבר של חברה שלה בשביל לעזור לה בשיעורים בטענה שזה תירוץ והיא רוצה ללכת אליו כדי לקיים יחסי מין (פולניה...).
אז בעצם לא יודעת, אני מובכת לדבר איתו על כשאני נפגשת עם בנים, אז אני לא מתקנת אותו בחזרה כשהוא מציין "חברות"...
הוא חושב שאני עוד ילדה קטנה, ומנסה להכחיש כל קשר לזה שאני מתבגרת ושיש לי חברים בנים ו...אולי אפילו חבר.
אז אני לא מספרת לו שיש לי חבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.שושה.