?welcome

הסיטואציה הזאת כל כך זרה לי, שאני לא מאמינה עדיין שזה אמיתי.

המצב כל כך חדש ולא מוכר ותמיד נראה רחוק שעכשיו כשזה קורה לי כל בוקר אני מתעוררת ואני מוודאת שזה לא חלום.

אני מאושרת, אבל מרגישה שאלה לא החיים שלי.

כך או כך אנחנו נגיע אל המוות

שהוא המטרה הסופית שלנו

ומהות חיינו

אם כן, מדוע לא להקדים

ולממש את המטרה הגדולה מכולן?

למה לא לגמור עם ה'מטרה הסופית' כעת

ולהרגיש שניצחנו

והגענו למקום הראשון במירוץ החיים

נ.ב.

זה לא נכתב בתור מחשבה אובדנית שלי, רק נקודה למחשבה. אל תדאגו, אני לא רוצה למות.

מי את, מה את

רוצה מבני האדם?

מנסה להתעלות

מעל כל כאבם?

מי את שתביני

את העול של האובדן?

הלוואי 

והייתה זאת תחרות,

למי יותר רע

ומי יותר עצוב.

אינך רואה?

ישנן צרות אמיתיות!

כאלו שגורמות לך

באמת- באמת

לבכות.

Sometimes I want you dead

So much

That I start to plan your death

But eventually

I don't kill you 'cause

Without you

I'll forever be sad

אתה מדבר במשפטים ארוכים ומלאי הגיון

ומילותי קצרות

וקטועות

ומרמזות רק ריק שלם

השקפת עולם אופטימית

שלך, לא שלי

בזמן שהדיכאון משתלט

על מוחי

חוסר הגיון- 

ואיבדתי את חוט המחשבה

כיצד אמורה לדבר על 'אהבה',

כשאיני יכולה לחשוב?

הדמיון והמחשבות

מסוכנים ומתעתעים מאוד/ביותר

אבל מה שווים החיים

בלעדיהם?

איש טבע וילדת מזגן

ילדה קטנה

טיפשה

שלא יודעת רצונה