לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

~Just Stay Strong~


סיפורים . פריקה . אושר . עצב. חלומות. אכזבות. שונה מכולם וטוב לו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2017

קרון תקוע בצד הדרך


החיים שלי במשך תשעת החודשים האחרונים מאז השחרור ירדו מהמסילה ונתקעו בפינה בצד,
הקרון נפל על הצד ולקטר אין כוח מוטיבציה או איזו שהיא יכולת לעשות משהו בנידון
זה כבר המון זמן שאני מביט בעודי כבול לחגורה מבעד לחלון הסדוק של הקרון שסטה מהמסלול, ברכבות שהיו בדרך כלל בקצב שלי ועכשיו עקפו אותי
ונסעו קדימה למקומות חדשים.

 

אני מקשיב לסיפורים שלהם, הוא התחיל לקחת את החיים ברצינות ולשפר בגרויות
היא מתחילה את התואר בקרוב, הן כבר קרובות לסיים לימודי תעודה וההוא מתחיל חיים חדשים בחול
בזמן האחרון נדמה שכל מי שקרוב אליי מצא את הדרך שלו ומתחיל לבסס את העתיד שלו
ואני ? נו מה אני כבר מצפה מעצמי, אחד כזה שתמיד נזכר ברגע האחרון, שתמיד עושה את ההחלטות השגויות ואפילו רשיון לא הוציא.
כזה שכמעט כל תהליך משמעותי הגיע באיחור, גם הגיוס והשחרור, הנשיקה הראשונה וזה יכול עוד להמשיך.

 

אני רואה אותם מתקדמים, ואני לא מסוגל לזוז, כאילו קופא במקום
אני כל כך רוצה את השינוי, את הדבר הזה שיחזיר לי את הריגוש והשמחה לחיים שאני אקום בבוקר ואשמח לקראת מה שמצפה לי גם אם הוא קשה קצת, שהצבע קצת יחזור ללחיים ולחיים והנשימה שאקח לא תלווה ברגשות אשם
שלא אקום בבוקר ובמקום לשמוח יישר אזכר למה אני לא יכול,

 

אני רוצה את זה ואני לא יודע מה זה בכלל


אין לי את הפאקינג ביצים לעשות את זה, מה בעצם עוצר אותי ? הפחד משינוי שליווה אותי כל החיים, הפחד להשאיר את המשפחה והחברים מאחור ? אבל הם עשו את זה כבר אז ממה אני מפחד? 

אני לא מסוגל לקום כל בוקר למועדפת המזורגגת הזאת ולשגרה הדפוקה הזאת שאני מרגיש שאני מבזבז את עצמי בה

ושוב, אין בי את הגאד דאמ אומץ לנסות, להעיז

 

אני מסתכל על גבר רווק בן 47 שעובד איתי במפעל שהריגוש הכי גדול שלו כרגע זה האקווריום שהוא קנה, וכן אני לא מתבייש להגיד שאני מפחד לגמור כמוהו, שאקום בוקר אחד עם קרחת שיערות לבנות, שאין אף אחד לצידי במיטה, שאקום עם חרטות על דברים שלא עשיתי,

כי לא היה לי אומץ או כוח לנסות רק. 

 

אין יום מאז השחרור שלא עוברת בראשי המחשבה הזאת מה עכשיו? מה אני יכול לעשות כדי להעלים את הקולות האלה שצועקים לי בראש תעשה משהו משמעותי עם החיים שלך, אל תתן להם להתבזבז פה שנה ועוד שנה.


כבר נמאס לי ששואלים אותי כל פעם מחדש, נו אז אתה לא חושב כבר על כיוון בחיים? ללמוד? פספסת שנת לימודים, תתחיל לחשוב!

ובכן אני בהחלט חושב.

אני חושב שהמון זמן לא הייתי כלכך בתחתית,

אני רוצה להצליח אני רוצה להנות אני רוצה לצאת מהדיכאון ולבעוט בשגרה האפורה וגם באותם קולות בראש על הדרך

לתת להם את מה שרצו, לתת להם ולעצמי תשובה


אבל איך לעזאזל, איך עושים את זה, או יותר מזה,

איך אני יודע מה אני רוצה בכלל

 

 

נכתב על ידי , 26/9/2017 00:04  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-JustMyself- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -JustMyself- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)