וואו, לתנועה הפמיניסטית בטח ממש חסר על מה לדבר אם הם התחילו לדבר על שטות ענקית כזאת. כלומר, אני יודע שיש המון (א)נשים שהחיים שלהן מתמקדים בביקורת על ספר שהוא לא פמיניסטי מספיק וחיפוש אחר גזענות, מיזוגניה, גבריריות וכל מיני שטויות אחרות. אבל הגיע הזמן להודות בכך: אם אני גבר אז מן הסתם יכול להיות שגם לי יש דעה על כל העניין הפמיניסטי הזה ואולי זה יפחיד כמה אנשים. אבל כשכל מיני (א)נשים מתחילות לשתף פוסט בצורה מלאת הזדהות ולהסביר לכל העולם ואשתו, אולי דווקא בלי אשתו כי אשתו בסדר, שיש דרך פמיניסטית אחת והיא כנראה די מטופשת, אז נו, אני חושב (לדעתי בלבד) שהעולם הפמיניסטי צריך איזה ניעור ממני, אולי שיתחילו לדבר עליי ולא על דברים פחות מעניינים, כמו שקורה בכמה ימים האחרונים.
היזהרו: אני לא הוגה דעות. אני גם לא ממש כותב מקצועי. זה אולי אפילו לא יעניין אתכם מספיק. אבל היי, זה קשור לנושא שהוא די חשוב עכשיו וזה יותר נחמד מלדבר, למשל, על האם הפסטיגל פגע בילדי פנימיה בזה שהוא הציג דמות רעה, או האם כדאי לנו לתמוך בתיאטרון שמעסיק את מיה לנדסמן. הדבר החשוב הוא זה: שלאחרונה מסתבר שיש אי אמון בגברים ואיזו אחת החליטה שהיא מפרסמת פוסט נגד אבא שהיה בבית עם ילדתו ועוד כמה ילדות.
אתם בטח אומרים "רגע אחד! אבל חשבנו שהפוסט הזה הוא בכלל לא קשור לכל השטויות שהתנועה הפמיניסטית פולטת היום?". אז האמת היא שלא.
הפוסט הוא על רויטל ויטלזון-יעקבס.
כן, אני יודע, בדיוק מה שהיא צריכה- עוד פרסום. אבל יש לי נקודה.
בעצם, כל העניין הזה נובע מזה שאימא אחת כעסה כשגילתה שהילדה שלה הייתה עם חברות והאבא היה שם למרות שהובטח שלא, ורויטל החליטה להרחיב את הכעס הזה וגם טענה שהיא לעולם לא תתן לילדה שלה לחזור מבייביסיטר עם אב המשפחה, אלא רק עם האימא, מחשש לאונס, כמובן.
"אנס בפוטנציה" הפך להיות מונח חביב מאוד אצל פמיניסטיות ובכלל אצל אנשים לאחרונה, וכמובן שמדובר כאן בנושא חשוב וכאוב במיוחד. העניין כאן הוא שכדי להגן על נשים, כביכול צריך להבין שכל גבר יכול לבצע נגדן פשע, ואז הן מנפנפות באיזה מחקר שאולי נכון ואולי לא, ולכן זה ברור לחלוטין שיש להיזהר מגברים ולהרתיע אותם. כמובן שה"הרתעה" המדוברת תהיה בזה שלא תתני להם הזדמנות להיות עם הילדה שלך, או שתכעסי שהיצירות שלהם לא משקפות אותך, או שאולי תתעצבני כשהם מדברים על תופעות מסוימות ותגידי שהם "מסגבירים לך" והם "גבריריים". אבל בואו ניקח למשל, מישהו שעבר תאונת דרכים בזמן נהיגה, ולכן הוא מאמין שאם הוא ינהג שוב הוא בטוח יאבד שליטה ולכן הוא מסרב לנהוג שוב. הוא יסרב לנסוע אפילו עם אחרים כיוון שברגע שהדבר הזה קרה לו פעם אחת, הוא מאמין שהדבר הזה יכול לקרות לו שוב ולכן הוא לא יבצע את זה יותר. וזאת תופעה שמה לעשות, קיימת ויכולה להיות קיימת בכל בן אדם, כי כל אחד מגיב לטראומות פשוט אחרת. עד כאן הגיוני. עכשיו נניח שהאיש הזה היה מטיף נגד מכוניות בגלל מה שקרה לו. מצד אחד, יכול להיות שיהיו כאלו שיגידו: "נו, מה לעשות! הבחור עבר טראומה ומכיוון שהוא עבר טראומה המצב הזה טראומטי בשבילו. לכן הגיוני מאוד שהוא יימנע מנהיגה ומי אנחנו שנשפוט אותו, ובכלל יש המון נתונים ומחקרים שמגבים אותו". ומצד שני, נוכל גם להגיד לאותו בחור: "רגע, אבל כולנו יודעים שזה יכול להוביל לחיים מאוד לא בריאים, הרי הימנעות מדברים מסוימים בגלל חרדה נחשבת לבעיה פסיכולוגית מוכרת. מי אמר שרק בגלל שפעם אחת קרה לו משהו רע, זה יקרה לכולם ובכל מצב ולכן כולנו צריכים להימנע ממשהו רק בגלל שהוא פוחד שזה שוב יקרה לו? למה לעזאזל אנחנו צריכים לחשוב כמוהו?"
וזאת הרי בדיוק הבעיה עם רויטל ויטלזון-יעקבס, והזאת שכתבה את הפוסט המקורי שהיא שיתפה וכל הנשים האחרות שהגיבו לה בהזדהות וניסו להסביר בדיוק למה הדבר הזה הוא בכלל הגיוני ומכל מיני מחקרים אפשר להסיק שיש להימנע מלשהות עם גברים. האישה הזאת גדלה בחינוך דתי, וזה קצת מוזר לי שבסוף הפתרון הוא בדיוק כמו שהדתיים דורשים- הפרדה מוחצת בין גברים לנשים, כמובן כדי להגן על הנשים. הבעיה היא כשהיא באה ואומרת שבגלל שגברים עשו משהו, והם כמובן עשו משהו ואני לא מכחיש את זה, אז אסור בכלל שמצב דומה יקרה כי בטוח בגלל זה המצב שוב יתרחש, ואין מנוס מכך. ועכשיו תנו לי להסביר משהו ממש עכשיו, כי לעתים קרובות (עדי הלר! שלום!) זורקים אותי לחבורת אידיוטים שאני מאמין שאין לי שום קשר אליהן בכלל: אין לי שום דבר נגד התנועה הפמיניסטית, אין לי שום דבר נגד זכויות לנשים או שוויון. החברה דורשת מאבקים על זכויות שלוקחים מאוכלוסיות מוחלשות, ואם הפמיניסטיות חושבות שנשים מדוכאות וצריך לעשות משהו כדי להילחם נגד זה ומין הסתם שזה ידרוש איזשהו צמצום במעמד שיש כרגע לברים, פחות גברים חברי כנסת למשל ויותר תקציבים לצרכים נשיים. אם נשים נרצחות, נאנסות או מופלות בכל צורה שהיא, זה דבר נוראי ביותר שאסור שיקרה, והתנועה הפמיניסטית באופן כללי (ואני מטעים במיוחד את המונח- באופן כללי) פועלת לטובת הנשים האלה.
אבל, בגלל שזאת תנועה מאוד חשובה ויקרה לליבי, אז ברגע שהתנועה הזאת אומרת משהו מטומטם, כמו, למשל, שאסור לגבר להסיע ילדה שעשתה כרגע בייביסיטר אצלו הביתה כי הוא יכול לאנוס אותה, זה דבר מאוד דבילי שסוטה מהנורמה, ולכן כל הגברים יגידו "רגע, במה אני תומך בעצם?". כשתנועות מטופשות עושות את זה, אז אני פחות מתייחס לזה כי אני בכלל לא מצפה לזה מהן כי אני לא מזדהה עם התנועות האלה. כשזה קורה, אני גם מבקר את התנועה הפמיניסטית כשהיא עושה את זה, כי היא אמרה משהו מטומטם, ולא בגלל שאני איזה תומך באנסים. למען האמת, אני בכלל לא חושב שנשים לא נאנסות או שאין סכנה בכך שאישה תהיה לבד עם בחור במצב כלשהו. אבל זאת לא הבעיה עם הפוסט: הבעיה היא שבין אם לגבר מגיע או לא מגיע יחס כזה, הנשים דורשות ממנו דבר שהוא פשוט לא קיים: להוכיח שהוא לא יעשה משהו. והרי זה דבר מטופש לגמרי שאי אפשר לבצע אותו. אני מניח שהעניין הוא שאני לא יכול לראות איך טענה שמישהו מסוגל לעשות משהו ולכן צריך לטפל בו מיד היא טענה שלגיטימית במשטר דמוקרטי. חנה ארנדט כתבה פעם שזה הדבר הכי גדול שנעשה במשטרים טוטליטריים. במשטרים האלה אין יותר הבדל בין חפות לאשמה. להוכיח שלא עשיתי משהו, זה אפשרי. אבל בגרמניה, למשל, עצרו יהודים כי הם יעשו דברים, הם מחויבים לעשות דברים כי הם יהודים והם חייבים להילחם בארים. טוב, עכשיו כשאנחנו כאלו ליברלים, מסתבר שיש פתאום רצון שגברים יוכיחו שלא יעשו משהו לעולם.
עכשיו, יש איזה טיעון הזוי, ואין לי מושג מאיפה הטיעון הזה הגיע, שאם אתה גבר שהוא "בסדר", ואני בכלל לא יודע מה זה גבר "בסדר" לטענתן, הפוסט הזה בכלל לא היה אמור לעצבן אותך. לפחות זה הטיעון שאני שמעתי וקראתי בידי כל התומכות שלה, כי כל פעם שמישהו אמר שהפוסט הזה מכליל וגועלי, ומתייחס לכל הגברים כמקשה אחת, היו כאלו שפשוט אמרו "אם היית בסדר אז היית מבין שלא צריך להיעלב מהפוסט הזה, הוא מכוון רק לגברים שאונסים, ובכלל יש המון נתונים שמוכיחים בדיוק את הפוסט הזה!". עכשיו, אני רוצה להבין משהו: אם הייתי אומר שיש לבצע בדיקות קיצוניות יותר לערבים בתחום הביטחוני, כי הנתונים מוכיחים שהם מעורבים יותר בטרור, איך בדיוק הייתם מתייחסים לפוסט שלי? אני מניח שהייתם אומרים שזה היה פוסט גזעני שמכליל ונוראי. אז בעצם, מה שאומרים לי פה זה שלכתוב דברים כאלו על שחורים או על ערבים או להסיק ממשהו שמישהו עשה על כל הקבוצה שלו, זה נוראי וגזעני, אבל להסיק מפעולות של גברים מסוימים על כל גבר זה עניין לגיטימי, שאם אני לא תומך בו אז אני לא פמיניסטי וסתם שוביניסט מתנשא? הו, הנה פוסט של בן גביר, הוא טוען שבגלל הכמעט לינץ' ברמאללה אז יש להסיק שכל הערבים בעצם מתכוונים לרצוח את היהודים, יש לנו גם מחקרים שמראים שזה ממש לא כמו משהו שנאמר בשנות ה-30 על עם מסוים! תראו, אני יודע טוב מאוד שהנשים מתגאות בהיותן ליברליות וככל הנראה הן היו מגנות את הפוסט הזה לגמרי, ואני גם מבין בדיוק למה, אבל יש סיבה מאוד פשוטה למה לא מסיקים מהתנהגות של מישהו על קבוצה שלמה, לא משנה אם זה גבר או ערבי או אישה: זה נקרא גזענות, ויש חוקים נגד זה. זה לא מפתיע אותי, האמת: רוב הציבור בארץ גזעני ופשיסטי, אז מאוד הגיוני שגם התנועה הפמיניסטית שרואה את עצמה כליברלית בתכל'ס תהיה מיזאנדרית ובעצם תשתמש בטקטיקות שהיא עצמה רואה כפסולות. זה לא מפתיע אף אחד, זה בדיוק העניין שקורה בכל החברה.
ולכן אני רוצה לחזור לפוסט המטומטם שכתבה גברת ויטלזון בפייסבוק.
קודם כל, אלו הפמיניסטיות שאנחנו מתעסקים איתן, כן? אז ברור לחלוטין שיזרקו כאן כל מיני טיעונים מוזרים ומונחים מהעולם בלי שום הבנה, כי הטענה היא שגברים (נניח אני) הם אנסים בפוטנציה בגלל העובדה שרוב האונס נעשה בידי גברים, ולכן יש להימנע מהמצב הזה. עכשיו, כל מי שמרגיש פגוע מהעניין הזה, אתם יכולים להירגע. כי אני עומד אחת ולתמיד לחסל את הטיעון המטופש הזה באמצעות משהו שציטט ישעיהו ליבוביץ' הגדול, במאמר שלו "דרך הלאומניות אל החייתיות", טור דעה שפורסם ב"הארץ" באוקטובר 1984, ובעיני משקף הכי טוב את כל מה שאני מנסה להגיד.
אדוני נביא הזעם, אם תועיל?
"אם אין המדינה ערך, מהו הצורך שלשם סיפוקו בני-אדם הקימוה ואף מקיימים אותה, לפעמים אפילו במסירות נפש?... אפשרות קיומו של האדם-הפרט- בצוותא עם המוני בני אדם אחרים. עצם קיומם של בני-אדם אחרים במחיצתו של אדם מגבילה אותו מבחינת אפשרות הגשמת כל מאווייו ופיתוח כל הכוחות הגלומים בו. כל אדם שאדם בה במגע עמו עשוי להיות שטן בדרכו, גם אם לא הייתה לו כל מגמה זדונית כלפיו. כאן מקור הקונפליקטים; במפגש בן בני-אדם אין אחד מהם יכול להיות חופשי, משום שקיומם של אחרים כבר שולל ממנו כמה אפשרויות. קיומם-בצוותא של המוני בני-אדם בחברה אחת, כלומר; במגע בין איש לרעהו, נראה לכאורה בלתי אפשרי. כבר אמר איש ההגות הצרפתית הקלסית; 'מטבע הדברים,שכל בני-אדם יהיו שונאים זה לזה'. כיצד יתקיימו בני-אדם בצוותא? רק על-ידי זה שקיים מעליהם, או שהם מקימים מעליהם, מנגנון בעל סמכות וכוח-כפיה להסדרת היחסים ביניהם, אפילו על כרחם-וזהו השלטון. ברוח זו אמר התנא בפרקי אבות; 'הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו'. הוא אמר זאת אפילו על מלכות רומי הרשעה, שאותה וודאי שנא שנאת מוות. אותו רעיון בצורה סיסטמאתית ומעמיקה, פיתח גדול החשיבה המדינית, תומאס הובס, 1500 שנה אחרי ר' חנינא סגן-הכהנים."
כאן, כמובן, ליבוביץ' צודק. מה הוא אומר לנו בעצם? שבכל חברה יכול האדם לבצע פשעים נוראיים, להרוג את האחר ואפילו לבלוע את החברים שלו, לא רק את האויבים שלו. וזה מעניין, שתומאס הובס ורבי חנינא סגן הכהנים, שניהם פשוט דיברו על אותו הדבר, על הצורך בפחד ממנגנון מסוים שיגרום לאנשים להתנהג יפה לאחרים, בכפייה.
כמובן, ששום חברה לא הפסיקה לקיים את המנגנונים האלה. תגידו מה שאתם רוצים על המדינה, אבל העניין הוא שהיא חייבת לכפות עלינו משהו כדי לאפשר לנו חיים תקינים. אנחנו חייבים להיות מוגבלים, ולעולם לא נהיה חופשיים לגמרי. חופש אמיתי- ליבוביץ' אמר- זה תמצא אצל רובינזון קרוזו באי.
ואתם בטח שואלים- מה הלקח מזה?
פשוט. גברים זה אנסים בפוטנציה. אבל הם גם רוצחים בפוטנציה. וגם נשים הן אנסיות בפוטנציה. ורוצחות בפוטנציה. וכולנו בעצם גנבים בפוטנציה. בוודאי שיש אפשרות! אבל זה נשמע לכם מאוד מגוחך אם אני אבוא ואאשים מישהו שצריך לשים אותו בכלא כי בפוטנציה, הוא יכול לבצע רישום כוזב במסמכי תאגיד. זה אפשרי, אבל לא מאשימים על זה. והפוסט הזה כן, ולכאן אני חותר. במציאות שלנו אין מכשיר שמאפשר לך לדעת אם בן אדם יבצע פשע. זה דבר שלעולם לא יהיה לנו, ולכן החברה יכולה רק להעניש פושעים בדיעבד כי אין לה יכולת נבואה. אז מה קורה? הפוסט הזה טוען שכל גבר שהוא יכול לאנוס, ובגלל החשש הרחוק הזה שאולי הגבר הזה יאנוס, למרות שיש גם חשש שהוא ירצח את הילדה שלך ואת הילדות שלו אבל על החשש הזה את לא מדברת, את מאשימה אותו. כמובן שאם הוא "בסדר" הוא לא צריך להיעלב בכלל, למרות שהשאלה היא כמה הוא צריך להשקיע כדי לצאת בסדר. בכלל, איך מוכיחים שבן אדם לא יעשה משהו? כפי שאמרתי, הוא יכול לבצע רישום כוזב במסמכי תאגיד, או לגנוב מהמכולת, או להקים חברה. הוא יכול לעשות הכול! כמו שאישה יכולה לעשות הכול, השאלה היא מה הוא רוצה! אבל כמובן שבגלל שאין לנו יכולת נבואית, אין לנו יכולת להעניש אותו. פשוט בגלל שגבר לא יכול להוכיח שהוא לא יאנוס ילדה, כמו שאני לא יכול להוכיח שאני לעולם לא אהפוך לטבעוני. איך אני בדיוק אמור להוכיח דבר כזה? אני יכול להוכיח שלא אנסתי מישהי במקום ספציפי, אפשר גם להוכיח שכן עשיתי את זה. אבל להוכיח שלא אעשה משהו? אולי תסבירו לי איך? וזה בדיוק העניין, כל התעמולה של הפמיניסטיות על זה שהן רק רוצות ליצור סביבה בטוחה פשוט מתנפצת כיוון שהסביבה הזאת לעולם לא תהיה קיימת במאה אחוז, אבל יש דרך אחת שהיא כן תקרה: אם נפריד לגמרי בין גברים לנשים. אם גברים לא יראו נשים, אז ברור שלעולם לא יוכלו לאנוס אותם. אבל אף אחד לא מציע לפתור את תאונות הדרכים בכך שהוא ישבית לגמרי את כל המכוניות, נכון? או שאולי נשבית את המשברים הכלכליים בכך שנבטל לגמרי את הכסף? זאת הדרך של בנות היענה. הפתרון למצב מסוים זה לא לזרוק את המים עם התינוק. האם הן רואות חברה מתפקדת שבה גברים לא יהיו עם נשים לבד אף פעם?! ואיך יהיו להן ילדות בלי גברים?!
אני חושב שאני פמיניסט. בטח. אבל אני לא מתכוון להקשיב לטמטום הזה. כי כשסטנדאפיסטית סוג ז' אומרת משהו מטופש, מצטער מאוד- הדבר הזה בעיניי לא יעבור. כמובן שהיא לא חייבת להקשיב לביקורת שלי או של אף אחד. אבל אני ממליץ לה לקרוא את הפוסט. בעיקר כי אם הייתי מסביר לה את זה פנים מול פנים, אז זה גבר מול אישה, וזה מצב מסוכן, כידוע לכם!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
