"אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים" - אנה פרנק

סוודר חדש , עטי ציור חדשים , ציון טוב בבילוגיה , ביטול של 4 שעות. 

ההנאות הקטנות של החיים. 

אני כלכך שמחה שאני לא מהאנשים שצרכים אירועים דרמטים וגראנדיוזים כדי ליהיות מאושרת, 

כמה מוצרים חדשים , ציון טוב ומחמאה כבר יכולים להשאיר אותי עליזה ושמחה להמשך היום הבא .

החיים הפשוטים והשגרה הנעימה והלא מזיקה- המלטפת , התחושה המחממת שיש לך לאן ללכת , איפה ליהיות ועם מי לדבר ברגעים מסוימים

זה כל מה שאני צריכה .

אני מסתובבת הלוך ושוב בחדר , לובשת רק את הסוודר החדש שלי , רגליים יחפות למרות שקר , חלון פתוח כדי להרגיש את הרוח ,אחי הגדול בבית 

זה אחד ימי השישי המוצלחים שהיו לי . 

אבל לצערי , כמו שהמצב רוח שלי עולה מדברים קטנים , ככה הוא גם יורד.

היה נחמד היום בערב , הלכתי לסבתא לארוחת שישי , אחרכך לג'יימס בונד ואז ישבתי קצת בארומה מספקת את צריכת הקפה היומית שלי 

עם שיחה קלילה עם ידידתי ב' 

פיטפטנו ופיטפטנו עד שהתחלתי לשאול לגבי החיים שלה במוסקבה שהיא היתה קטנה יותר

 ב' נולדה בישראל וגדלה במוסקבה - אבא שלה היה דיפלומט בזמנו , ושם הם חיו ושם היא גדלה 

היא התחילה לספר לי סיפורים על החברות שלה שם , איך שכולן היו מופקרות, בנות רעות , רדודות ובעיקרון קצת שרמוטות .

כמובן שזה קצת קלישאה , בנות בשכונה טובה בעיר הגדולה , עשירות , לומדות בבית ספר פרטי , ההורים עובדים קשה ועד מאוחר והדבר היחידי שאכפת להם ממנו זה הלימודים של הבנות .

בקיצור כל האלמנטים של בוורלי הילס 90210.

היא סיפרה לי כל מיני סיפורים עליהן , שחלקן כבר לא היו בתולות , חלקן השתכרו , שפעם אחת במסיבת בית ספר הם תפסו מורה "מחלל" כמה תלמידות שכבת י"ב .. ועוד כמה דברים שהשאירו אותי עם היד על הפה . היא מדברת הרבה , והשעה מאוחרת וקשה לי להתרכז אבל אני אוהבת שמספרים לי דברים , אוהבת להקשיב, נסחפת עם הסיפורים , צוחקת במקומות המתאימים, ומראה עינין לא רק מתוך נימוס, עד שאחרי בערך חצי שעה של דיבור שותף היא מספרת לי שבערך חצי מהדברים שאמרה לי לא היו נכונים . 

לא ידעתי איך לעזאזל להגיב.

אני מניחה שהתחושה הראשונה שלי הייתה קצת עלבון על זה ששיקרו לי כלכך בקלות , בלי ששמתי לב , במיוחד לאור העובדה שאני מחזיקה מעצמי בן אדם עירני לסביבה .

כן . יצאתי קצת פטית . 

מודה .

אבל אחרי שהאגו שלי קצת השתקם ,המחשבה היחידה שהייתה לי בראש היא למה . 

למה  בכלל את אומרת שקרים מההתחלה ? 

זו היסחפות עם הסיפור ? זה ניסיון לראות אם אני סתומה? ניסיון להראות לי ש את שקרנית טובה?

בכל 16 שנות חיי יצא לי לא פעם אחד להגזים בסיפורים לפעמים  להחסיר או להוסיף פרט או שניים  לצורכי הדגשה והתלהבות תמימים, אבל להמציא לגמרי ? 

אני לא יודעת להגדיר מה אני מרגישה לגבי זה.

 אני לא כועסת . לא נעלבת  פשוט מסקרן אותי מה זה היה .

ואיך לא שמתי לב לזה אפילו מענין אותי יותר .

.אני . ילדה שיודעת לקרא שפת גוף ופנים , איך מכרו לי סיפור הזוי לגמרי.

איך ?