"אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים" - אנה פרנק

העולם שלנו מטומטם . 

פשוט טימטום מסתובב.

ולא רק בגלל שגאנגמן סטייל הוא הסרטון הנצפה ביותר ביוטויוב שזו  אגב עובדה ענקית להתבייש בה.

המצב רוח הקרבי הזה נגד העולם לא בא סתם , 

התכוונתי לעשות פוסט חביב ומשעשע על אמירות מפגרות של ילדים בבצפר כי ברגע שהפסקתי להתעצבן על היציאות האלה ולגלגל עיניים גיליתי שהם ממש 

סטנדאפ מאטיריאל. אבל פשוט הורג אותי שהכל עובד ה פ ו ך בעולם שלנו . 

אני אתחיל את הסיפור מהתחלה , 

היה (היו) היה בחור נחמד שקוראים לו יניב , היה הייתה ילדה - הרי היא אני . 

הבחור הנחמד נעשה ידיד טוב של הילדה הרי היא אני . הם נהנו ראו סרטים ודיברו על הככל אבל יום גשום אחד

- הוא אמר לה שהוא אוהב אותה , 

הילדה הרי היא אני שברה את ליבו לרסיסים למרות שחיבבה אותו ,

אולי כי היא פחדה , ואולי כי הוא סתם לא נראה לה בויפרנד מטיריאל.

הילדה הרי היא אני יצאה כלבה מטומטמת,כי בערך הבן היחידי שחיבב אותה שיצא משלב הבבון ,

אבל לא מספיק שהיא שברה את ליבו וסילקה אותו מחייה , היא גם ציפתה שהוא ימשיך לאהוב אותה ולדאוג לה כלללללללללללל הזמן ,אפילו חשבה שיש לה זכות לקנא . כן , כן שמעתם נכון . לקנא

כן , היא עד כדי כך כלבה .

אני מניחה שזה די מסכם את זה ..

אני לא מאמינה שאני עד כדי כך פטתית , עד כדי כך אנוכית . 

כאילו , ברצינות. המסכן סוף סוף חזר לעצמו ועכשיו שהוא טיפה מתרחק ושמח עם אנשים אחרים אני פתאום מרשה לעצמי לקנא, ולכעוס. 

 למה הכל ככה?

למה מה שאני רוצה לא רוצה אותי . למה כל מה שרוצה אותי אני לא רוצה אותו .

ולמה לעזאזל . שמישהו יסביר לי למה !

השיר המפגר הזה קיבל את הצפייות של כל הגלקסיה ביוטיוב כשאין שם כישרון שירה , ריקוד , מוסיקה יפה, או אפילו מילים נורמליות .

אפילו בחורות יפות אין שם .

עולם מפגר.