"אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים" - אנה פרנק

אז בעקבות שיעמום קל , שיטוט בפייסבוק של רוני ,חברתי הוותיקה ביותר שחזרה עכשיו ממסע י"א לפולין דרך התנועה,  ועוד אנשים שאשכרה יש להם חיי חברה ..החלטתי להיכנס לעריכה של הבלוג הצנוע שלי ולכתוב קצת לעצמי .

אני כבר דיי הרבה זמן חייה עם ההרגשה שאנשים נהנים סביבי חיים ואוספים זכרונות נעורים , ואני פשוט לא . אולי זה כי באופן חלקי בחרתי ליהיות קצת בצד , אולי התרועעות עם בן אדם אחד בכיתה שלי מחמירה את זה . במיוחד שהאדם הזה הרבה פחות חברותי ממני וזה לא הולך ברגל תאמינו לי .. ..

מסתבר שלא כמו בסרטים , אקשן לא מגיע לאנשים שלא מחפשים אותו. אולי אני צריכה לצאת יותר. לא לפספס את כל הפעולות של המחנה בכוונה ולחזור ליהיות יצור חברותי כמו שהייתי לפני התיכון. (NOT)

יש לי פחד מחברה . במיוחד בתקופה האחרונה . ואני הולכת לנסות להבין למה.  זה  מוזר. הרי זה לא שאנשים לא מחפשים את קירבתי , זה לא שלא מחבבים אותי .

אז למה אני מזניחה חברים ? למה יש חלק בי שרוצה ליהשאר בחדר ולהיבלע בספר מאשר לצאת ולהנות כמו ילדה בת 16 נורמלית? 

אני אוהבת שטויותיות ולא ליהיות רצינית כל הזמן .

אני כן אוהבת חברה 

אני כן אוהבת אנשים 

אני אוהבת שמתייחסים אלי 

ואני אוהבת לצאת מהבית ולהרגיש משוחררת . 

אולי זה כי אני מקלה על עצמי . אולי יותר קל ליהיות בצד ולא להיות איכפתית . אולי יותר קל לא לגשת לבחור שמוצא חן בעיני. אולי יותר קל לומר שלימודים לא בראש שלי מאשר להתמודד איתם . אולי קל יותר לצפות במשחק מהצד מאשר לקחת את האתגר שבלהשתתף בו ?

 אולי קל לי לומר שאני פשוט "לא בן אדם של אנשים " מאשר לנסות להשתלב איתם.

אולי אני קצת משקרת לעצמי מפעם לפעם כדי לא להתמודד עם זה .

פתאום אני מרגישה שהתבגרתי

אני מריגשה שהתתנהגות שלי היא קצת נאיבית - וגם של באטי(שם בדוי) - החברה היחידה מהכיתה שאני בקשר ממש רציף איתה .  שתי בנות - מדברות ומסתובבות רק אחת עם השנייה , מרכלות  , לא זזות לשום מקום או פעולה או אנשים אחרים אחרי הצהריים אגל עדיין יושבות ומתולננות על כמה שהחיים משעעממים .

כאילו למה אני מצפה?! שאני אשב לי בחדר יעביר את הזמן במחשב ויום אחד אחרי הצהרים - פוף ! יקרה משהו מענין או מיוחד ? הרפתקאה סוחפת?

שאני אשב בשקט בצד בכיתה ואז במקרה הוא ישים לב אלי ויגש לומר לי היי .? למה ?! כי זה ממש מרתק אותו לראות שאני מציירת יפה ? או שאני קוראת ספר ? . 

אולי הגיע הזמן שאני אצא מסרט הדיסני המטופש שאני חייה בו ולהבין שכלום לא יזוז עד שאני אזוז . ככה העולם עובד וימשיך לעבוד תמיד .

 ~~

מקווה שהפסח יעבור בנעימים  לכולם

ומוסרת ד"ש לכל מי שביקר אצלי בבלוג . 

 נועה. 

י