"אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים" - אנה פרנק

כל דבר ביום הזה אפור מגעיל ומשתבש שזה כמעט מצחיק אותי . 

מחר מתכונת בערבית . אני לא קרובה לליהיות מוכנה לזה . אפילו לא קצת . זה כמו מתמטיקה כזה.. או לשון - למדת כל השנה והשקעת בשיעורי בית ?= הצלחה במבחן - מה שקצת משבש את האסטרטגיה הרגילה שלי - ללמוד יום לפני .

קמתי היום בבוקר הלכתי לבדיקות מעבדת שתן והייתי צריכה להשתין לתוך כוס וכמובן שבדרכי לעמדת המעבדה פגשתי את ידיד שלי עם כוס מתנדנדת של פיפי.

אחרי זה חשבתי שאולי יש צ'אנס ללמוד בספרייה העירונית- יש שם שקט, ספרים בכל נושא ואווירה לימודית. 

חשבתי לא נכון .

נסעתי עם האופניים קניתי בשבילם  בדרך  מנעול מסכן ב40 שקל  .

למדתי כמעט שעה והתברר שהטיול הקטן שלי לספרייה היה כמעט לגמרי חסר טעם - כל הספרים מעורפלים ומשנת 1954.

שיצאתי מהספרייה ראיתי שהאופניים שלי מפונצ'רות  -__- הלכתי ברגל לאיש שמכר לי את המנעול - והוא לקח עוד 25 שקל על החלפת החלק הפנימי של הגלגל המזורגג. 

אני חוזרת הבייתה עם 0 מוטביצייה להציל את המתכונת שלי מחר.

האמת ? שזה מגיע לי . 

אם הייתי לומדת לפני כל זה לא הייה קורה .

ואני מכריחה את עצמי להסתכל על הצד הטוב של העינין . השמש תזרח מחר. כל בגרות אפשר לעשות שוב.

ואולי אם אני אזכור איך הרגשתי היום אני אחשוב פעמיים אם בא לי לדחות את הלימודים שלי בפעם הבאה, כדי שאני לא אצטרך להרגיש ככה שוב . 

אז מי אמר שלא למדתי היום ?