אני מניחה שאפשר לתאר את השנה הזאת ככישלון.. אפשר גם לתאר אותה כהצלחה.
יש כאלה שיאמרו שלא מצאתי דרך ליהיות מסופקת אבל אפשר גם לומר שמצאתי המון דרכים איך לא ליהיות
זה נשמע מצחיק , אבל זה באמת נכון .
טוב לדעת שכל הסבל הזה הוא לא לחינם , אני באמת לומדת ממנו דברים .
למה השנה הזאת היא כישלון ?
כי הלימודים בזבל
כי מעגל החברים שלי מפורק
כי יניב הוא ידיד הפייסבוק שלי ולא מסוגל לדבר איתי פנים מול פנים כמו בן אדם נורמלי .
כי המאסטר קלאס לא היה פיירי.
כי מדא כבר לא צריכים מתנדבים
כי מאוחר מידי להשלים לארבע יחידות
כי אני חייה לייד החיים .
עוברת ליידם , מידי פעם משחקת בתפקיד הניצב המשני, שחקן אורח אבל אף פעם לא מקבלת קידום לדמות בעלילה.
אז היא אולי לא הבן אדם האכפתי ביקום והיא קצת מעריצה את עצמה.
והיא לא תקבל את פרס חברת השנה גם לא את פרס שומרת הסודות של החודש.
והיא לא יודעת להתמודד עם קנאה , או עצב , או מישהו שעלול ליהיות שחקן ראשי במקומה והיא צריכה צומי ושירעיפו עליה הערצה תמידית.
אני אוהבת אותה מכל מקרה.
ואני מוכנה לתת לה קרדיט על כך שהיא בהחלט טובה בליהיות דמות בכל מקום שתגיע אליו.
מין מגנט אנושי טבעי כזה.
דברים טובים פשוט קורים לה . מזדמנים . והיא לא חייה לידם , היא לוקחת הזדמנויות .
מה לעשות? הזדמנויות לא נוטות לדפוק לך על הדלת בשעת צהריים , צריך ללכת לחפש אותן .
ההבדל ביני לבינה ? אני מניחה שאיבדתי איפשהו את האופטימיות . ואת רוח השטות , ואני כל הזמן מבקרת אנשים , וזה כניראה יהיר נורא אבל מהאני אעשה ? הרבה מהם מטומטמים כלכך !
אני בן אדם ריאליסטי , אני לא משקרת לעצמי גם שאני לא אוהבת את העובדות - אני ילדה ממורמרת לפעמים . לא טוב לאנשים ליהיות בחברת אנשים עצובים .
זה מעציב .. (דהה)
ולמרות שאני דיי מוכשרת וחכמה ולא מתביישת לציין את זה בביטחון מלא , אני לא היצור הכי חדור מוטיבציה בפלנטה .
אני לפחות לוקחת נחמה בעובדה שאני לגמרי מודעת להכל .
ואולי אני יכולה לקוות, שזה מן תקופה עוברת כזאת .
לא איבדתי תקווה ששנה הבאה לפחות, תיהיה מוצלחת .
כינוי:
בת-לילית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
