"אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים" - אנה פרנק

המסיבת פיג'מות אצל בר הייתה כמו סדנאת תרפייה מטורפת לבדידות שהרגשתי בזמן האחרון , אני בהחלט לא טיפוס של בית או לבד.

יש לי כוח להתחיל שבוע חדש ולקוות שהוא יהיה מוצלח יותר. 

אני מרגישה שאני בונה את עצמי . ואני מרגישה בדרך הנכונה. 

אני חושבת שאם אני בת ה11 הייתי נוסעת לעתיד ורואה את עצמי בת ה17 (כמעט)  הייתי נורא מאוכזבת. מבחינה חברתית , לימודית  ובנים .

אולי ראיתי יותר מידי סרטים , אולי ליהיות יותר מידי רומנטי קצת מתנקם בך.

זו התקופה הזאת , שלכל החברות שלי כמעט יש כבר מערכות יחסים "יציבות ", ואני נתקעת קצת בגלגל חמישי .

זה לא שלא היה כלום , נשיקה ראשונה סומנה ב V כבר דיי מזמן ,  פשוט , אף פעם לא באמת מצאתי מישהו שחיבבתי מספיק.

וזה פתטי

ולא בא לי שזה יציק לי .

אני לא מהאנשים שצרכים את זה. 

אני מעסיקה את עצמי יפה . 

יש לי חברות . 

ועל מי אני עובדת?