הימים האחרונים של שנת הלימודים היו דיי שלווים ודי התבטלתי בהם.
-קראתי את היומן של אנה פרנק שכתוב כלכך יפה עד שעשה לי המון חשק ליומן משלי- אבל אין לי שום מחברת יפה ויומנית מספיק כרגע בבית, אז זה יצטרך לחכות טיפה.
. פה ושם גם הלכתי לשיעורי פסנתר וכמה שיעורים בביולוגיה שהם השיעורים היחידים שעדיין נלמדים בבית הספר שלי שלקראת סוף השנה נראה שומם ונטוש.
ביום שבת בבוקר אמא העירה אותי ב-כמה דקות ל7 בבוקר והלכנו לטיול בנחל זוויתן שהוא נחל שאורכו 15 ק"מ באיזור רמת הגולן . המסלול לא מאוד קשה יחסית למסלולים אחרים שכבר עשיתי , אני חושבת שזו בערך הפעם השלישית שעשיתי אותו אבל יש מצב שאני מתבלבלת עם עוד מסלולים דומים .לא נעים להודות אבל הכל נראה אותו הדבר.
בכל אופן, נסענו אני ,אמא, אבא ודליה -אחות הגדולה של אמא ,והחבר שלה - אייל.
היה דיי משעמם בגלל שחצי מהזמן אמא ודליה היו היחידות שדיברו אחת עם השנייה והחצי השני דליה ובן הזוג שלה הלכו מקדימה ודיברו אחת עם השני.
אבא הוא דיי שתקן רוב הזמן אבל אנחנו מסתדרים טוב (- וכניראה שהוא האדם שדיברתי איתו הכי הרבה בטיול הזה כי הוא כמוני שם לב לדברים כמו הצבע על הכנף של הציפור הזאת והצורה המענינת של העץ שם .)
בסוף המסלול כמו בהרבה אחרים יש בריכות מים שנראות קפואות אבל אחרי כמה דקות שנכנסים אליהם אפשר להתרגל אל הטמפרטורה .
כידוע , בהרבה שטחים ברמת הגולן מוצבים מוקשים שהסורים הניחו .
תמיד מדהים אותי כמה קצת אזהרה מקבל הציבור שבא לשם לטייל . המוקשים נמצאים מטרים בודדים מהשביל של המסלול ויש רק גדר נמוכה שלא מגיעה אפילו לילד בן 7 למרפק ועליה שלט קטן ודהוי "אזהרה - מוקשים" מה שיותר מצחיק זה גם האדישות של המטיילים שם לדבר . אני זוכרת ש בקיץ לפני 3 שנים שבני דודים שלי מארה"ב הגיעו לישראל טיילנו באחד המסלולים ברמת הגולן ובן דוד שלי עמית (16) ממש נדהם מכך שאנחנו מטיילים לייד מוקשים. עוד יותר הדהימה אותה הגישה האדישה שלנו לדבר .
שתי מילים -
רק בישראל .
כינוי:
בת-לילית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
