עיניים - ראי הנשמה והרגש

"אין לי כוח לחיות יותר"

אני כל כך רוצה לומר את המשפט הזה למישהו, אף אחד לא רואה שאני מתנהגת שונה, זה כבר הפך לנורמה אצלי.

אני לא יכולה יותר, פשוט לא יכולה. וזה לא שקרה משהו חדש, פשוט קשה לי. כל בנאדם אחר יכול להגיד שאני מגזימה, אבל באמת קשה לי עם זה. אני רוצה לבכות, מתחננת לזה. אני רוצה לישון, כל כמה זמן יש לי תחושה כזאת שאני עומדת ליפול. ואני רק מחכה לזה, אני רק מחכה לרגע שבו אני אפול, ולא נפילה כזאת קטנה, אלא אחת גדולה שלא יוכלו לשכוח, זה ייתן לאנשים סיבה לחשוב מחדש על החיים ולהבין למה הם בכלל חיים. הייתה לי חברה פעם שסיפרתי לה מה עובר עליי, היא ידעה בערך תמיד מה קורה אבל היא תמיד הבינה גם למה אני עושה את מה שעשיתי ומהסיבה הזאת היא חזרה על הטעות שלי, אחרי 4 חודשים שלא דיברנו או אפילו יותר הבנתי שטעיתי, היא עשתה מה שאני עשיתי והיא הגנה עליי אחרי זה ואם היא לא הייתה מגנה, הקשר היה נמשך אבל החיים שלי כנראה היו נהרסים. היא שמרה על הסוד הכי גדול שלי ואני, החזרתי לה בזה שפשוט לא דיברתי איתה כי חשבתי שהיא כועסת ובעצם היא פשוט חזרה על הטעויות שעשיתי ובדיוק באותה מידה גם עליה גילו בסוף. אז היא חברה טובה, היא בחרה לגמור את הקשר הזה אבל לא לגמור לי את החיים. אני לא אשכח את מה שהיא עשתה רק חבל לי שלא ראיתי את מה שמאחורי הדברים, היא הרי לא יכלה לספר לי את מה שמאחוריהם, כי המחיר של זה היה שאאבד את כל מה שיש לי, והיא בחרה שאאבד אותה במקום. עכשיו כשאני חושבת על זה במבט על, אני רואה שאני כמוה, גם אני בחרתי לאבד מישהו במקום שיאבד את החיים, אבל אני לא מאמינה בזה, אני אף פעם לא אאמין. פשוט שכל כך הרבה אנשים כבר אמרו לי את זה אז זה נכנס לתת מודע שלי אבל אני רק יודעת את זה, אני לא מאמינה באמת, אני רוצה ולא יכולה, פשוט לא מסוגלת. ויש עוד מיליון סיבות, אבל גם בגלל זה קשה לי.