אומנות המילים

הינה באה הרכבת,

מצירה צעדיה של כלל העוברים בדרך,

חותכת ורומסת במלוא הדרה,

נחרטת בפזיזות על פני האדמה.

הינה באה הרכבת,

מותירה שאון ורעש עזים בעיירה

העננים מתכסים, העצים מתנועעים

הרהב הפך מורא.

הינה באה הרכבת,

ואני כה מסתגף ומכונס

מוצף בכל שכבר נגמר, בכל אשר תם

מעלה בי זיכרון אכזר וקר.

הינה באה הרכבת,

אך היא תחלוף במהירות,

תכף תצא השמש

ואז תפוג הריקנות.