על שלושה דברים עומד העולם- בינה, גמילות חסדים ושירה.

שיר שכתבתי לפני ימים מספר, על תהליך כתיבת השירה ועל המשמעות שאני מייחסת לה.

ניתן להגדיר אותו כארס פואטי כמובן.

כדרכי בקודש

בסיומם של לילות קיציים

שירים נוספים כורמים עור וגידים

יוצאים לאויר העולם האכזר

למשמע הלחן גרוני ניחר

כל מילה נוקבת היוצאת מחדרי חדרים

מבוששת לחדור אל לב הסובבים

החרכים שבנפש הם החוצצים

ביני לבין האחרים

ועם עלות השחר באה ההבנה

שמהמילים תבוא הישועה

א. הלוי

שלום לכולם.

שמי הוא אנה הלוי, בת 22 מחולון.

"אם עץ נפל באמצע היער ואף אחד לא ראה ולא שמע האם הוא באמת נפל?"- כך הוא שירי. פתחתי את הבלוג הנ"ל על מנת ששיריי יזכו לביקורת והכרה, משום שללא זאת, האם השיר הוא באמת שיר? האם יש שחר לחיים ולאור?

אני מגדירה את עצמי כפילוסופית, וזאת על אף שמעולם לא למדתי פילוסופיה (אך גם זה יגיע כאשר יהיה לי את היכולות הכספיות והן הזמניות).

שיריי מבטאים תהייה ומבט חודר ונוקב על העולם בפרט, ועל סביבתי הקרובה בכלל.

מקווה שתהנו ושלא תחדלו ללמוד ולהחכים, גם מכתביי האישיים.

ובמעבר חד אפרסם פואמה שכתבתי לאחותי הקטנה אמילי, לפני כשנתיים:

לכי למרחקים

וגם נשים קטנות הן נשים.

חמדת עינייך המתבוננות היא לי לסם

קסם שפתייך הטועמות הן שגעת לכל גבר-

נקישות אצבעותייך הצרדות הן מנגינה לעולם

לחן שלעולם לא יפסק ולא ירדם

איש חכם אומר- חיה

איש נבון יענה- חיה ותן לחיות

ואני תוהה למה נולדת לעולם שבו לא ניתן להיות.

א. הלוי