היי.
אז רציתי שזה לא יהיה כמו הבלוגים הקודמים שלי. ורציתי שלזה תהיה משמעות. אבל בדיוק כמו בקודמים אני כותבת פחות ופחות, ופחות ופחות דברים בעלי משמעות, ויותר ויוצתר דברים שחוזרים על עצמם. וכשפתחתי אותו כל כך התרגשתי, חשבתי על איך שלאט לאט יהיו כמה אנשים שמסתכלים כאן מדי פעם, ויש. וחשבתי שהבלוג הזה תמיד יהיה בשבילי מקום לפריקה והוא הפך למקום של חובה. ואני רוצה שהוא יחזור להיות מה שהוא היה. גם שירים אני כבר בקושי כותבת. עוד משימה שהצבתי לעצמי ונכשלתי בה. אני תוהה שוב ושוב אם אלו המשימות שקשוות מדי או שזו אני שלא טובה מספיק. אני נוטה לאפשרות השניה. עלה לי עכשיו רעיון חדש: אולי אני אלך תמיד עם טוש בכיס שלי, ובכל פעם שאני מוותרת לעצמי (אוכלת משהו שהבטחתי שלא, לא מנגנת, לא קוראת, לא כותבת, לא מסדרת אחרי) אני אצייר לי קו על היד. ובכל יום אני אספור את הקווים ואנסה לצמצם אותם.
ויש המון דברים שקורים לי עכשיו, אבל אני לא אכתוב אותם. כי הם לא מעניינים כל כך, והם לא ממש דורשים פריקה. אולי רק אכתוב שסוף סוף התחלתי לכתוב סיפור שהרעיון שלו היה לי כבר מזמן בראש. בינתיים,
נתראה. ♥
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
