הבלוג *היחיד* שיגרד לך בגב

בהחלט עסיסיים, אני חייבת לכתוב כדי לשחרר מן המחשבות ומכל הסיטואציות הדמיונית, הגעתי למצב שאם לא אכתוב יומן אמשיך לדמיין במהלך רוב היום, ואצטרך לספר לכל מכריי את כל מה שקורה לי בצורה בלתי הוגנת וחופרת על יתר המידה.

החיים שלי שונים לגמרי מאז הפעם האחרונה שכתבתי את הבלוג המתוק הזה, אזכיר לעצמי. נהייתי אושיית פייסבוק, אם הייתי מספרת דבר כזה לעצמי משנת 2012 היא היתה כועסת עלי מאוד. פייסבוק זה לא החיים, ולגלל דף בצבע כחול שאומר מה קורה לאנשים אחרים בחיים זה לא מעניין אף אחד. אבל עצם העובדה שנהייתי יחסית מפורסמת בתחומי בפייסבוק גורמת לי לשמחה רבה, אני מאוד אוהבת את רעיון הלהיות מפורסמת בתחומי, תהילה זה אחד הדברים החשובים ביותר בעולמי, כיוון שההורים שלי לא דאגו לי לתמיכה כזו או אחרת ואפילו תרמו בעיקר להרס עצמי, באמצעות הפייסבוק אני מוכיחה לעצמי שאני יכולה להגשים את החלומות הקטנים שלי, שזה בהחלט משמח ומשמעותי לי. העובדה הבעייתית היא שבמקום המטרה שלשמה נתכנסתי לפייסבוק והשקעתיבו את מירב מאמצי, היא שנהייתי מכונת לייקים, מאוד מפחיד אותי לא לקבל לייקים, במיוחד מאנשים מסוימים.מאוד חשוב לי שהם יאהבו אותי. זה סוד כמוס אבל מדי פעם אני אדמיין אותנו בסיטואציות חברתיות כאלו או אחרות, כאלו שזו לא בעיה אם היו קיימות והייתי מפתחת אותן, אבל לא רק שהן לא קיימות, האלו שקיימות מביכות ונבזות, והאלו שלא קיימות לעולם לא יתקיימו, ובכל זאת אני מדמיינת אותן שוב ושוב.

אני לא יודעת למה כל כך חשוב לי מאנשים מסוימים לקבל את סימון האהבתי, אבל זה בהחלט חשוב לי. אני מרגישה שככה אצליח להכנס לתוך החבורה הסגורה שלהם, גם להשיג חברים שהם מגניבים בהחלט מהחברים שלי, וגם להגשים את החלום שלי.