אתה הזריחה הכחולה, השמש הכתומה.אתה הכל, מה שגורם לי לחייך גם אחריי היום הכי קשה.
אתה אצלי בלב,במחשבה, באוויר שאני נושמת.
החיוך שלך יכול להאיר את החשכה הכי הורגת.
אני לא רוצה שתעלם לי, לא רוצה לאבד את השמש הזו שמחממת אותי מרחוק,
אם אני אתקרב אני אשרף כי אתה השמש שלי, מרחוק.
קפוא כמו הזריחה, חם כמו השקיעה.
רק המחשבה עליך מעלה לי חיוך וגורמת לי לבכות, בו זמנית.
זה כל כך לא הוגן שיש לך משמעות כזו בעיניי, כל כך הרבה השפעה עליי.
אני חושבת שאתה לא מודע לרבע ממה שאתה עושה לי, אני פשוט מאוהבת בך,
באופן מוחלט, אובססיבי, לא מתפשר, הרסני, אבסולוטי
שלא נותן לי לנשום.
-
מעכשיו הכל יהיה שונה.
אני אכנס למשמרת ואחכה לרגע שאני אראה אותך והרגע הזה לא יגיע, כי אני לא אראה אותך יותר.
אולי ביקום מקביל אתה אוהב אותי
אולי ביקום מקביל אנחנו יושבים על הספה הזו בפאב, הרבה אחרי שהמשמרת שלנו נגמרה,
ואתה מחבק אותי ואנחנו יושבים כזוג.
הפסקנו עם המשחק של "מי מתעלם ממי יותר.."
ישבנו וצחקנו, טעמתי טיפה ממה שיכול היה להיות אם לא היינו מתרחקים ככה, טיפה ממה שיש לה כנראה.
קשה לי לעכל את העובדה שאני לא אראה אותך יותר. אף פעם.
שאני לא אראה את החיוך שלך, לא אשמע את הצחוק שלך, את הקול שלך.
הידיים שלי רועדות והדמעות זולגות בזמן שאי כותבת את המילים האלה, שלעולם לא תראה, לא תדע.
כמה אני כואבת אותך,
כמה אתה משמעותי, כמה היה חשוב לי לדעת שיש מקום שבו אני אזכה לראות אותך.
מקום שבו אתה אמיתי, קיים, מן תעתוע של בחירה.
שאני יכולה להגיע לשבת בפאב, לעמוד בעמדת מלצרים ולהסתכל עלייך.
שתמיד תיהיה שם. מהותי. אמיתי.
שלי מרחוק.
זה באמת נגמר.
-
(מונולוגים לעצמי)
פשוט תנשמי.
תנשמי עמוק ותוציאי עשן, תנשמי עמוק ותצללי,
לשם, לעומק.
לפחד, לכאב, לרצון לברוח, לבושה, לעצב.
תנשמי.
אני פה, הכל בסדר, אני תמיד אהיה פה,
אני הצל שלך, ההשתקפות שלך,
פשוט, תנשמי.
תמיד הכל יהיה בסדר, גם אחרי האלכוהול אני שם,
גם אחרי הסמים
אני שם.
גם אחרי הסקס
אני שם.
חצי שנת פורענות, חצי שנת בלונד, כתם שחור בהסטוריה שלנו.
ואני בסוף, תמיד שם.
עכשיו פשוט תנשמי, קחי הכל פנימה ותוציאי, לאט.
תחיי קצת בעכשיו, תיהיה קצת בקיים, תיהי במה שישי ולא במה שאין
בסוף היום אני תמיד שם
ואני אוהבת אותך כמעט כמו שאני שונאת אותך,
אבל אני תמיד שם.
XOXO
קיטי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קיטי.