אני מרגישה מפורקת .. מחוסלת .. נחנקת לעט לעט .. כואב לי .

היומיים האלה היו נוראיים , הייתי חייבת להראות להורים שלי שאני אוכלת , הבטחתי לאמא שלי 

אבל זה כבר משהו יותר מהבטחה, אני מרגישה כלואה והיום הבנתי למה אני במצב הזה , שונאת את עצמי כול כך

וימשיך לשנוא את עצמי , לצערי .. החלטתי שאף אחד לא יעצור אותי מלהיות רזה למרות שהיומיים האלה היו כישלון

כי מחר אני מתאפסת על עצמי והופכת להיות אותו אדם שתמיד חלמתי להיות וממשיכה את הabc בכול הכוח!

אחרי שישי שבת שעבר מלא ריבים עם אבא שלי אני מרגישה את המוטיבציה הכי גדולה שהיה לי , לצערי אבא שלי הוא

אדם טוב שאוהב אותי אבל לא יודע באמת איך לאהוב אנשים מאותה סיבה עמוקה שאולי הוא לא היה סביב כזו אהבה ..

אני באמת מצטערת אבל זה חזק מימני והם לא יכולים להבין , כול החיים שלי הרגשתי כלואה , אף פעם לא הספיק רק לאהוב אותי

כי זה אף פעם לא מספיק לכול אדם , אפשר לאהוב אדם אבל להרוג אותו ועברתי בחיים שלי חוויות לא נעמימות שאני לא יכולה לפרט כאן

אני יודעת שאני אוהבת את ההורים שלי , באמת .. אבל ... זה בתוכי, ומגיע לי לאהוב את עצמי

סבתא וסבא שלי מצד האמא , אני יעשה בשבילם הכול כי הם לא חשובים פחות מההורים שלי והם באמת גרמו לי להרגיש נאהבת לא משנה 

מה היו הנסיבות ..

עדיין יורדות לי דמעות שאני כותבת את זה כי אני יודעת שההורים שלי עוד יתאכזבו מהבחירות שאני עושה וגם סבתא וסבא שלי בטח אבל אין מה לעשות

והבחירות שלי זה משהו שהולך איתי לתמיד, בחיים שלי לא התמקדתי בעצמי ואני חושבת שהגיע הזמן שזה יקרה , שאני יהיה אנוכית כי אחרי הכול אנחנו חיים בעולם של ״ אדם לאדם זאב ״ ולצערי אם אני לא יתחיל להיות זאב מישהו אחר ידע להיות ...

למרות יומיים של בולמוס מחר פותחת דרך חדשה ולא אכפת לי שעכשיו פסח אני חזקה יותר ממצות מגעילות והחג לא יעצור אותי מלהרזות שוב והפעם 

עד שאני יצליח..