טיפטופים

משחק

חצי הלב פנים

כדי לשעשע, את עצמי

אכזריות

מנסה לשבור

כדי לשבור את הגבולות

לשבור, את עצמי

שנאה

כעס

אבל את בסך הכל בובת וודו

עם השם שלי

לכתוב לכתוב לכתוב.

השאון מתקתק, מאוחר. מטייל ממגלשה למגלשה, גלישה לגלישה, תו לתו.  צריך פחות לישון, לקום מוקדם, לתפקד.

לקבוע

לעשות

לחיות

"לחיות", כן?

אבל אני פה גולש על עננים. אויר. מרחף. תודעתי ומחשבותי לא מקבעים את עצמם ולא מגדירים את עצמם. אני לא מקבע אותם וכך הם אינם מקבעים אותי. בכל בוקר כוח המשיכה מקדים אותי ונאחז בי, ודווקא חוסר המשקל של ראשי הוא מה שמונע ממני להתנגד ולהשתחרר מתפיסתו. חברים באים אלי ומשאירים לי קפה ליד המיטה רק כדי לחזור ולראות שהקפה נשכח וקפא בזמן ואני ממשיך להיות שקוע במכתשי.

הכל נוגד.

הבוקר היום היה מעט שונה. תקומה מאוחרת, כרגיל, אך בהתאם לנסיבות. התעוררתי ביחד עם חבר שאשכרה הצליח להוות סוג של מגנט, ש...קטן ככל שהיה, איכשהו היה מסוגל ליצור מרווח ביני לבין הקרקע כך שהתאפשר לי לנוע איכשהו במרחב שמלא בכוחות שמושכים אותי אליהם.הכל נוגד.

המוח שלי היה עטוף בריר במהלך כל היום נוכח מאורעות הלילה הקודם מה שהוסיף לתחושה המוזרה. היה כיף ומבושם ביותר, התעוררתי מחוסר תחושת ריקנות. בילנו בברון שפעל במתכונת לילה מצומצת והיו בו פרצופים מוכרים טריים יחסית שהמשיכו והתווספו, מי יודע כמה אני צריך חברים חדשים עכשיו עם האובדן האחרון של חברי הטוב ופסיכולוגי הנאמן, אנוכי. יצא לי לפגוש נערה חמודה ולדבר איתה הרבה על הגגי חיים מופשטים, אבל לשם שינוי זו לא הייתה סתם התפלספות ואשכרה דיברנו על דברים מהחיים והנסיון שלנו באותו קו. בחיי, עבר זמן מאז שהתנשקתי עם בחורה שבאמת יודעת להתנשק החמדמודת. חבל, לשם שינוי זו הייתה מישהי שהייתי מפתח איתה משהו מעבר לפגישה ארעית, אבל היא נוסעת.

שורף לי. אני שוטף את הגרון בנוזל מבעבע בנסיון לרכך את הבעירה, שהספיק לשנות את התרכובת שלו לזו של צ'אי עפוף אדי קינמון וג'ינג'ר חריפים בעוד אני חוזר על צעדי ומוהל את השורות המועטות האלו.

נהיה מוקדם. הכוס כמובן כבר מרוקנת.

Black hole sun,
won't you come
and wash away the rain?

המשך יבוא