נגיעה רכה בחיים

המון דברים יכולים להגדיר אותי.

בכל תקופה אני יכולה לחשוב על תארים שונים וחדשים שמגיעים לי.

אבל עכשיו... עכשיו אני חושבת ומרגישה שאני אשת שחקי אותה בטוח.

אולי אני לא מבהירה את עצמי, אז אני אנסה כמה שאוכל,

כדי שבסופו של דבר אני גם אבין את מה שאני מנסה להגיד.

אני מרגישה שבתקופה האחרונה אני הולכת על בטוח.

בנוגע לכל דבר שקיים.

הרי יש שתי אפשרויות-

1. להשאר עם הנוח והבטוח ולדעת שזה נוח, בטוח וסביר להניח גם נכון.

כי מה שאני מכירה אני אוהבת, וזה נעים לי.

2. לצאת מהשטח המוכר ולהתנסות. להכיר דברים חדשים. להתאהב בדברים חדשים.

אבל זה מאוד קשה להתנתק מדבר מוכר ונוח. ובטוח.

בגלל זה אני משחקת במגרש הביתי שלי.

כי נוח לי ומוכר לי.

כי אם אני לא אוהב לשחק במגרש אחר? ואני ארצה לחזור למגרש האהוב שלי?

זה ייתכן? זה עלול לקרות... השאלה היא אם יש דרך חזרה.

או בעצם זו לא שאלה בכלל? אלא צריך להמשיך קדימה בכל זאת...

לא תמיד הייתי פחדנית כזו.

לפחות לא שזכור לי.

או יותר נכון- אני מקווה שלא הייתי...

ואם הייתי? אז, זה דבר בר שינוי.

אבל אולי אני מפחדת מידי.

אוח.

ואם כבר אני מתפלסת- האם דבורים יודעות שהן ימותו כאשר הן ישחררו את העוקץ שלהן?

ואם כן, האם הן לוקחות את זה בחשבון?

ואם לא, למה לא?

יש לי יותר מידי מה להגיד בנושא הזה.

אני יכולה להיות כל כך עצובה לפעמים מהשטויות שלי.

והשטויות שלי לא נגמרות.

הן לא נגמרות.

בגלל זה המוח שלי כל כך עייף לפעמים.