למה אני תמיד חשה אשמה למרות שאני לא עשיתי ולו דבר אחד שיגרום לי להרגיש כך?
יש אדם אחד שתמיד גורם לי לפקפק בעצמי...
אני יכולה להרגיש הכי בטוחה בעצמי ובהחלטות שלי עד שאותו אדם יגיד לי משהו.
זה דבר מדהים!! איך אדם אחד יכול לערער אותי לחלוטין.
אני באמת מנסה לעמוד על שלי והלגיד לעצמי שאני לא עשיתי שום דבר חריג
ושום דבר שהוא לא בסדר. אני באמת מנסה.
בסה"כ פעם אחת באמת עמדתי על שלי ולא עשיתי משהו שלא רציתי.
וגם אם זה לא מוצא חן בעיניי מישהו אני לא מצטערת. זו אני.
כשאני לא רוצה אני לא חייבת. וזהו.
לא משנה לי כמות הטינה שיש כלפי,
לא משנים לי העצבים שמופנים אליי,
לא משנה לי התקיפות,
לא משנים לי העצבים שמשודרים,
לא משנה לי חוסר ההבנה,
לא משנה לי כל האיבה הזו שפורצת דרכה מפעם לפעם.
אני לא עושה דווקא לאף אחת וכמובן שאני לא עושה "טובות" לאף אחת.
מעולם לא עשיתי ואין לי שום כוונה לעשות זאת.
כל מה שאני מנסה לעשות זה לשמור על עצמי וללכת לקראת אחרים.
וברגע שלא נותנים לי לעשות זאת, אני מאוד מצטערת,
אך זה מצטייר כזלזול בעיניי.
לא ביקשתי הרבה ולמעשה לא ביקשתי כלום.
נמאסה כבר הקטנוניות הזו.
נמאסה כבר הילדותיות הזו.
נמאסה כבר הטינה הזו.
נמאסו כבר כל הדיבורים האלה, הגיעה העת למעשים.
נמאסה כבר הגישה הזו.
נמאסו כבר התככים.
הגיע הזמן להתבגר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
