נגיעה רכה בחיים

אז התגייסתי.

טירונות עברתי.

לתפקיד כבר נכנסתי.

ללמוד התחלתי.

שיננתי.

הבנתי.

מדים לבשתי.

אנשים (מדהימים) הכרתי.

עם העורכת דיברתי.

טור בעיתון עוד לא כתבתי.

בחדר אוכל לא אכלתי.

המון כסף ביזבזתי.

לחברות שלי כל כך התגעגעתי.

כל לילה על חברה שלי חלמתי.

לבכות כבר הספקתי.

אז השבועות האחרונים עברו בצורה סבירה מאוד.

היו רגעים טובים יותר טובים פחות.

אני מרוצה מאוד מהתפקיד שלי.

אני מחכה (בהתרגשות מרובה בכוללת בתוכה גם לחץ וגם גם התרגשות טהורה) להתחיל לכתוב את הטור ולסקר את הבסיס שלי.

אני אוהבת מאוד את זה שאני מכונה כ"כתבת צבאית" בבטאון חיל-האוויר.

בקיצור, לא כתבתי הרבה כי לא הייתה לי גישה למחשב שלי או לאינטרנט אזרחי לצורך העניין.

אני מקווה שאוכל להשלים את רוב הפערים שנוצרו, ואפילו לספר קצת על החוויה בטירונות הקצרה שעברתי בעובדה,

על המפקדים ובעיקר על "המפקדת היפה" וכל זיוני השכל ובולשיט שספגתי שם.

על תחושות"הבגידה" בעקרונותיי ובערכיי.

אבל אני לא אכנס לזה עכשיו.

אז עד לפעם הבאה- סופ"ש מהנה!