נגיעה רכה בחיים

מנסה ללכת ללא כל מטען על גבי

אך עם זכוכיות מתחת לרגליי.

הכי אמיתית שיש

אך אוחזת בשיניים בשפיותי.

הולכת הכי רחוק שאני יכולה

אך מוצבים לפני גבולות ברורים וגסים.

יחסים שבריריים עם אנשים חדשים

אך עם זאת מלאים עוצמה.

מה יש לומר? מה אוכל לכתוב?

החיים שלי השתנו.

מעט, אבל השתנו.

בכל יום אני לומדת משהו חדש, ענייני אך יותר חשוב מזה- על עצמי.

כל פעם זה מדהים אותי.

בוודאות מלאה אני יכולה להגיד שהשתנתי, בזמן כה קצר.

אם זה לטובה או לרעה- רק הזמן יגיד לי (או לסובבים אותי).

ישנם רגעים שבהם אני מרגישה שאני מהלכת על גבי קליפות ביצים,

לאט לאט ובשקט מופתי. אני מרגישה..... אחרת? לא יודעת.

למדתי על עצמי כל כך הרבה דברים שהמוח שלי כבר נטרף.

אני מנסה לשמור על שפיותי, כמו שכתבתי לפני כן, ובינתיים אני מצליחה.

בינתיים.

בכללי אני יכולה להגיד שאני מאושרת. שטוב לי ואני מרגישה בסדר.

אבל בתוך תוכי ישנו דבר קטנטן שמפריע לי. מטריד אותי.

ואולי אני גם יכולה להגיד מהו. אבל אני לא רוצה להגיד אותו בקול רם.

אני לא רוצה להגיד את זה בקול רם

השיגרה החדשה מחלחלת ונטמעת בי.

דברים קטנים חשובים עכשיו יותר מאי פעם.

חברות שלי, מקסימות שלי.