אתה רוצה מישהי אסרטיבית. שיכולה להסתדר לבד ולעמוד על שלה.

אבל לצערי אני לא כזאת..

אני בדיוק ההפך.

אני תלותית. אני צריכה יהיה את המישהו שיגיד לי את המילה שלו, 

צריכה תמיד ייעוץ כלשהו לפני שאני מקבלת החלטה. צריכה את החיבוק, התמיכה. 

אבל זה בגלל הפחד. מכל הטעיויות הקודמות שלי.. ואני לא רוצה לעשות עוד טעויות

ואתה זה שאני מרגישה לפנות אליו

אתה הבן זוג והחבר הכי טוב שלי.

עוד בפעם הראשונה שדיברנו, אמרת לי שאתה רוצה שתהיה לך מישהי אסרטיבית שתעמוד על שלה,

וזה גרם לי לפחד. ואמרתי לעצמי אני אנסה להשתנות,

אבל בינתיים אני ככה.. והאמת שאני לא ממש רואה בזה דבר רע.

לפעמים אני כל כך רוצה שתהיה גם ככה.. שתפנה אליי, תספר לי.. שלא תשמור הכל בעצמך.

אני לא יודעת ממה זה נובע אבל לפעמים אני מרגישה שאתה צריך להתבגר עוד טיפה - לא שאני חושבת שאני לגמרי שם..

אבל לפעמים אני לא יודעת אם זה להתבגר או שזה פשוט האופי שלך וככה אתה תהיה..

בסופו של דבר אנחנו מבליגים על הכל וזה נראה שהכל בסדר. אני מקווה שזה באמת בסדר ושמתישהו זה לא יתפרץ..

יש בי כל כך הרבה פחדים.

כמעט על כל דבר שקיים. יותר קל לי להגיד על מה אני לא מפחדת מאשר על מה אני כן..

אני בן אדם פרנואידי ברמות מטורפות שלפעמים זה גורם לי פשוט להגיב בצורה כל כך מוגזמת,

לא ריאלית.

אבל נראה לי שכל הפחדים שלי מסתכמים בדבר אחד בסופו של דבר..

לאבד אנשים ולאבד את עצמי.