אני בת 16 , בכיתה י' , ופתחתי את הבלוג בשביל לשתף
בני נוער קצת על מה שעברתי ומה שאני עדיין עוברת .
כמו שבטח הבנתם , החלום שלי להיות רזה או יותר נכון "כמו כולן" תקף גם אותי , כמו המון בני נוער אחרים.
אף פעם לא הייתי שמנה , אבל מכיתה ה וכבר לא נחשבתי גם רזונת.
בכיתה ה התחלתי להשמין , ולא ... לא הפריע לי שאני מלאה יותר מאחרות , הפריע לי שאחרות רזות ממני.
ניסיתי המון דיאטות , שומרי משקל,דיאטניות , ואפילו דיאטה קיצונית של 500 קלוריות ביום במשך חודש וחצי,
בסופו של דבר שום דבר לא עזר לי , הייתי יורדת ועולה יורדת ועולה וככה כל החיים שלי.
תמיד קינאתי בבנות רזות שאוכלות מה שהן רוצות בלי להתעסק כל היום בקלוריות.
השנה הגעתי לתיכון , והרצון להיות רזה התחיל להיות ממש קיצוני.
בחטיבות הייתי סובלת המון, ולא, ילדים לא היו קוראים לי שמנה ,אבל בלב ידעתי מה הם חושבים.
פחדתי לדבר בכיתה כדי שלא יסתכלו עליי , לענות על תשובות , לצאת להפסקה , המחשבה הזאת שמישהו יראה אותי עשתה לי רע.
תמיד אמרו לי שאני יפה , שאני צריכה לדגמן..אבל בשבילי ? ילדה שמנה לא יכולה להיות יפה.
וככה מתנהלים לי החיים כבר כמה שנים , רק לראות מה אני מכניסה לפה, כל הזמן,
ואם אני מכניסה יותר מדי ? צריך להוציא את זה ! הרי אוכל זה לשמנים ! אני יכולה לשרוד בלי!
כל המשפטים האלה רק גרמו לי יותר ויותר להמשיך בקיצוניות , האמנתי שזה יעשה לי טוב.
"את באמת מוכנה לסבול בשביל להשיג את המטרה שלך?גם אם זה יפגע בך?"
היועצת שלי שאלה אותי , וכאן התחילו הטעויות. "כן,אם אני ייפגע,אני ייפגע בידיעה שהוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לשלוט בעצמי,וזה מה
שיעשה לי טוב" עניתי לה.
נחזור קצת אחורה... בשנה האחרונה בחטיבה היו לי 200+ חיסורים.
היה לי טונות של תירוצים , אני חולה .. יש לי בעית שינה , סחרחורות.שום דבר מזה לא היה נכון,
לא רציתי להגיע לבצפר , לא רציתי לראות את כל הבנות הרזות האלה מולי, לא רציתי לראות את כל הזוגות והילדים שמתייפייפים,
לא רציתי ! לא הסכמתי ! לא העזתי !
כאב לי ...
שלא תבינו לא נכון , יש לי חברים מדהימים, אבל עם אף אחד לא העזתי לדבר..
ידעתי שאף אחד לא יבין ! שיגידו לי להפסיק !
החלטתי שאני אעשה הכל , גם אם זה להיות "אנורקסית", כן , החלטתי שאני רוצה להיות "אנורקסית" עוד מבלי להבין במזה זה כרוך.
הרי מה זה אנורקסיה ? אנורקסיה זאת מחלה. איך זה הגיוני שילדה נבונה בת 15 יום אחד תקום ותגיד שהיא רוצה לחלות
באחת המחלות שהכי קשה לצאת מהן ?
האמנתי שהאנורקסיה תהיה אצלי דרך חיים , למרות הסכנות.
שהגעתי לתיכון עברתי בצפר , רציתי התחלה חדשה , עם ילדים חדשים , רציתי שאף אחד לא ישפוט אותי שוב.
כמובן שכמו בחטיבה , צברתי המון חיסורים , ולא בגלל שלא היה לי טוב... הילדים היו מדהימים, הבצפר,המורים..
כולם כל כך תומכים , אז למה עדיין רע לי ? אף אחד לא אומר לי מילה רעה , אפילו להיפך !
למה עדיין כואב לי להגיע ?
מצאתי תירוץ חדש , לפני חודשיים נהייתי טבעונית. טבעונים לא אוכלים שום דבר מן החי-בשר,חלב,גבינות,ביצים ודבש.
התירוץ הזה של הטבעונות עזר לי בכמה דברים-
1)סחרחורות- בגלל שהורדתי מהכמות שאני אוכלת ביום יום נהיו לי סחרחורות מטורפות-סיבה להישאר בבית ולא ללכת לבצפר.
2)אוכל- היה לי תירוץ למה אני לא אוכלת בארוחה משפחתית , ביציאה עם חברים , או במסעדות.
ככה בניתי לעצמי אורח חיים מאד מסודר וברור , אני אוכלת עד 500 קלוריות ביום , ושורפת בספורט כל יום מינימום 350 קלוריות!
יותר מלהוכיח לעצמי, רציתי להוכיח לאחרים , להוכיח שאני מסוגלת !
"ואם בזה שתיפגעי בעצמך...ינשור לך שיער,עדיין תסכימי?" היא שאלה,
"אם זה מה שצריך בשביל להיות רזה,אז כן.." עניתי לה.
"ומה תעשי שייפסק לך המחזור?"
לא הצלחתי לענות..פשוט פרצתי בבכי.
אם אתם שואלים את עצמכם איך הגעתי לשיחות עם היועצת, הרי ברור שלא פניתי אליה לבד..
אז התשובה לזה היא שאמא שלי שמעה אותי מקיאה אחרי ארוחה עם המשפחה.
אמא שלי היא הבן אדום הכי קרוב אליי , אני פתוחה איתה ומדברת איתה על הכל , אבל שזה הגיע לרצון שלי להיות אנורקסית,
זה כבר דרך חיים משל עצמי , לא שיתפתי אף אחד מהפחד שמישהו יעצור אותי , שמישהו ישלח אותי לפסיכולוג,פסיכיאטר ורופאים להפרעות אכילה.
הבצפר התחיל מאד לחשוד בגלל החיסורים שצברתי , והוא דיבר עם ההורים שלי.
אמא שלי מרוב דאגה אליי סיפרה ליועצת שהיא שמעה אותי מקיאה ואמרה לי שהיא מפחדת שאני מתחילה משהו קיצוני שיהרוס לי את הגוף.
היא לא מטומטמת , היא ראתה איך רזיתי , היא עלתה עליי , היא ידעה שמשהו לא בסדר ..
ניגש קצת לנתונים ...
לפני חודשיים שקלתי 67 קילו.
היום אני שוקלת 58.
החלום שלי היה להיות 54 , אבל עכשיו החלום שלי הרבה יותר רחוק ! תת משקל , זה מה שאני אמרתי לעצמי , כל הזמן ..
תמיד לבשתי בגדים שגדולים עליי באיזה שלוש מידות, הסתתרתי.
ביוני הייתי הולכת עדיין עם ג'קטים לבצפר , והתירוץ ? קר לי ! כל הזמן ! קר לי !
גם שהתבשלתי הקרנתי שקר לי , העיקר שלא יראו לי את הידיים ! רק לא זה ...
בטח אתם קוראים את זה עכשיו וחושבים לעצמכם , וואו ! היא הזויה , היא מפגרת , היא לא נורמלית ..
אבל בשביל זה פתחתי את הבלוג .
אני נימצאת היום בתהליך השקמה , יודעים למה ?
מרוב הסינוור שלי של להיות אנורקסית , נהייתי בולמית. אפילו תמכתי בבלומיה , זה הרגיש לי נכון.
הייתי מרעיבה את עצמי כל החודשים האלה , בערב הייתי נישברת,טוחנת כל דבר שיש במקרר , וכמובן שדוחפת אצבע מרוב רגשות אשמה ,
ומקיאה את הכל ! וזה לא הספיק לי , הייתי עולה על ההליכון שיש לי בבית , ורצה 9 קילומטר,
עושה 50 כפיפות בטן ועוד חצי שעה מתיחות , התמונה שלי בביקני עברה לי בראש כל הזמן !
הרצון להוכיח לילדים שפגעו בי בחטיבה , הרצון ללכת לים אחרי שנים טובות שלא העזתי להתקרב לשם , הרצון ללכת לטיולים שנתיים,
שזה משהו שכל כיתה ט' לא עשיתי כי תמיד פחדתי מהסטיגמות-"שמנים עצלנים" , "שמנים אדומים" , לשמנים קשה ללכת , שמנים רעבים..
לא רציתי להתמודד עם הפרצופים ולא רציתי להסתכל על הבנות הרזות עם המכנס הקצר , לא רציתי !
הרגלתי את הגוף שלי להקיא .. ולהקיא .. עד שזה התחיל לבוא בטבעיות ,
זה הגיע למצב שפחדתי לאכול מלפפון! כדי שאני לא אצטרך להקיא אותו , מלפפון !
ואני שואלת את עצמי ..אני באמת רוצה להיות רזה ? או שאני רוצה לרצות אחרים ?
אני באמת רוצה להיות רזה בשביל עצמי ? או שאני רוצה להיפטר מהסטיגמות שאנשים הדביקו ?
אני באמת רוצה להיות רזה בשביל להרגיש טוב עם עצמי ? או שאני רוצה להיות רזה בשביל שאנשים ירגישו טוב להסתכל עליי ?
מי החליט שרזה זה יפה ? מי ? ולא , בחיים אנשים לא חשבו שאני שוקלת שבעים קילו ,
כי אף פעם לא ניראתי ככה ...
ככל שרזיתי יותר , הרגשתי שמנה יותר , עלה לי יותר הרצון להמשיך ולהמשיך ! גם אם זה יגיע למצב של עילפון או אישפוז.
אולי ככה אנשים יראו מעצמי משהו אחר ? אולי ככה אני אראה מעצמי משהו אחר ?
אני חשבתי שאני יכולה לשלוט בחיים שלי שאני עושה את זה , אבל יבוא יום והגוף שלי יבגוד בי , ולי ?
לא יהיה שום דבר לעשות ..
אני עדיין בעד מה שעשיתי , אני בעד להמשיך ! אבל אני לא בעד לעודד אנשים אחרים ,
הרצון שלי להיות רזה חזק מהכל , ואני לא אפסיק כי אני אוהבת את זה ושונאת את זה באותו זמן.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
