|
כינוי:
more than just LES מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2015
בוחן מציאות
מאז שזכור לי,
אני עוברת ומזגזגת בין אהבות נכזבות.
בין כאלו שאני כמעט ותפסתי- אבל בדקה ה90 החמצתי.
האחרונה שבאהבותיי הנכזבות הייתה זאת שלימדה אותי הכי הרבה.
אולי בגלל שבדיוק אז התחלתי לראות פסיכולוגית שדאגה לצייד אותי בלא מעט שיעורי בית.
היא הכירה לי מושג שלא ידעתי שקיים- בחירה.
כן, היא גילתה לי בשקט, בשקט, בחדר סתרים שלנו, שיש לי את זכות הבחירה.
זכותי לבחור אילו אנשים יהיו בחיי,
זכותי לבחור אילו דפוסי התנהגות אני מוכנה לקבל ואילו לא,
זכותי לשים גבולות ופילטרים.
מאז ועד היום הייתי עסוקה בבחינת הגבולות שלי.
למה אני מוכנה ולמה לא, ואילו מחירים אני מוכנה לשלם.
הכל היה נורא תאורטי, שיחות שהתחילו מול הפסיכולוגית, ועברו לשיחות שקטות ביני לבין עצמי.
חקרתי את עצמי עד ליסוד.
הכרתי בנקודות הפגיעות שלי,
הבטתי היטב על החולשות שלי,
ראיתי איפה אני חזקה,
ועשיתי לעצמי חישוב מסלול מחדש.
וזה כאילו החיים העמידו לי מבחן- עד כמה אני באמת מחושבת ולומדת? או שהכל נורא קל כשזה בדיבורים?
לפני כמה ימים היא שלחה לי הודעה, אותה אהבה נכזבת.
אותה אחת שבחרה במישהי אחרת על פניי והשאירה אותי פצועה.
כנגד כל הציפיות שלי- לא התרגשתי ממנה.
התרגשתי מאוד, זה נכון, בעיקר מהיכולת שלי לעמוד מולה חזקה.
אבל חזקה באמת.
לא כמו בחלומות ההירואים בשקל שלי, בהם היא באה ומבקשת אותי חזרה ואני מראה לה שאותי היא פספסה.
נקמה. בחרת במישהי אחרת? אל תבואי אלי כשתגלי שבחרת לא נכון.
התחושות האלו מאחוריי, למרבה הפלא והתדהמה.
לא מעניין אותי למה היא חזרה, והאם טמונה שם סיבה סמויה שמבקשת קירבה.
היא חזרה בתקופה בה אנשים שנכנסים לחיי הם רק אלו שראויים לכך ובהם אני בוחרת.
והאם היא ראויה? את זה אני כבר לא יודעת. היא זרה לי.
המקום היחיד בו היא מעוררת אצלי תחושה מוכרת, זה החסך שלי בזוגיות טובה.
היא מייצגת את הקושי שבמציאת אהבה.
כאילו המציאות שלי, אותה נטשתי לטובת סדר והכרה עצמית, דפקה לי בדלת ושאלה מתי אני מתכוונת בדיוק לחזור.
מתי אני מתכוונת להתמודד עם הדבר הזה אליו אני נערכת תקופה לא קצרה.
זה עירער אותי.
סדר פסח.
חג מתוח ומלא בעצבים.
עם אנשים שנמצאים בחיי ללא בחירתי- משפחה.
גיליתי פרצופים מחייכים ששולפים סכינים.
פתאום, אני מאוד ערה למה מתאים לי ולמה אני לא מוכנה.
אני מניחה גבולות ברורים, כואבים, מאיימים ועם זאת אלגנטיים,
מול דפוסי התנהגות שאותם אני בוחרת שלא לקבל.
יום אחרי סופ"ש טעון ושבוע מסעיר,
ואני לא מרוקנת כמו שחשבתי שאהיה.
אני מלאה בבחירות שלי.
דברים לא קורים סתם, בזה אני מאמינה כבר מזמן.
והחזרה הזאת שלה, בהודעה סתמית, יצרה שרשרת ארועים מופלאה.
היא הזכירה לי שהמציאות שלי היא מה שאני בוחרת שהיא תהיה.
היא הזכירה לי שאני בעמדת הבחירה, בכל רגע ורגע.
היא הזכירה לי מי אני, ומה אני שווה.
וזוגיות? כשהיא תהייה ראוייה, אני אבחר בה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
