כינוי:
more than just LES מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2015
שמאל, ימין, שמאל.
אני ימנית. המצע שלי הוא אינו ימין מובהק. בהחלט קורץ לשמאל ברוב תחומיו. אבל אני? אני ימנית. וזה הקושי שעולה תמיד לפני בחירות.
לפי השקפותי, אני מחפשת את המפלגה שכמוני זוכרת שיהדות אין פירושה רק דת- אלא לאום. אלו שבחרו בשמאל הקיצוני שכחו זאת. גם אלו שבימין הקיצוני. מפלגה ציונית, שאינה מושתת על כפייה דתית. פשוט על אנשים שזוכרים מעין באו ומה גורלם המשותף. מפלגה שלא תפחד מול הקמת מדינה פלסטינית. כי היא צריכה לקום. אלו שישארו בתוך מדינת ישראל, ישארו נאמנים לה, לדיגלה ולהמנונה. ללא הבדלי דת, גזע ומין. נאמנים. מפלגה שתדאג למיעוטים שנשארו במדינה, מתוך הבנה שכל מי שמוכן למות למענה הוא שווה זכויות. שוב- ללא הבדלי דת, גזע ומין.
והנה לנו הקושי- למרות שמפלגות השמאל המתון מציעות לי מצע שווה בקרוב לראייה הפוליטית שלי, הם אינם יקבלו את הקול שלי.
ולמה? כי השמאל, ככלל, הוא צבוע. השמאל הוא בעל זיכרון לטווח קצר. מאוד קצר. השמאל הוא מניפולטיבי, כשם שתמיד היה, עוד מימיו לפני הספירה. והשמאל לא דובר אמת, על אף שחורת "צדק" על דגלו. ואיך אוכל לתת את הקול שלי לאותו השמאל?
אותו השמאל שביפות נפש מחבק את הערבים, מתיימר לקבל אותם ללא תנאים, אך מדכא את המזרחים היהודים שחיים בתוכנו.
אותו השמאל שצועק "דמוקרטיה", אך משתיק באופן מובהק כל קול השונה ממנו בהתנשאות עיוורת. שטבח ביהודים אשר עמדו בדעתם מאחורי דעה ימנית, אי שם בתקופת המחתרות.
שכלא יהודים בלולים, עינה אותם, איים עליהם, בלי אבחנה, ניצולי שואה שהגיעו לתרום את חלקם לארץ ישראל, וזאת רק כי היו במחתרות ה"לא נכונות". אותו השמאל שבמשך שנים רבות מהקמת המדינה לא איפשר לאנשי ימין להתקבל לעבודות כמו כולם. אותו השמאל שבערמומיות רבה הצליח לשגור בפיות כולם את רצח רבין בהצגת הימין כרוצח הדמוקרטי, בעוד שהצליח למחוק מזכרוננו (ומתכוניות הלימוד) את הסזון, את האלטלנה ועוד רבים וטובים מבית יוצריו. ואם רצח רבין נועד בעיני חלק מאנשיו רק כדי לתאר "רצח דמוקרטיה", אז איפה נשכח בדרך רחבעם זאבי שנרצח אף הוא בשל דעותיו?
אותו השמאל שרואה בעצמו כגוש היחיד ששומר על מיעוטים, בעוד שמנהיגיו מעודדים גזענות פנימית באופן שיטתי. בבחירות בשנת 81 , המערך (או העבודה, אם תרצו) מול הליכוד. פרס מול בגין. שמאל מול ימין. היה זה פרס שעמד בפני ההמון של תומכי הליכוד וקרא "עם תנועות מזרחיות תנצחו בבחירות? מי שרוצה שמדינת ישראל לא תהיה מדינה ערבית , אל יצביע בעד החבר'ה הנלהבים האלה" והביע את זעזועו מטיבם של אנשי המדינה. כן, פרס, זה שיצג (ועודנו מייצג) את השמאל במלוא הדרו.
השמאל שמלבד לזרוק סיסמאות יפות ומלבבות לאוויר, לא נצמד לאמת ולצדק. לא קרוב. לא כמעט. לא בכלל.
ואני? אני ימנית. משום שבשום פנים ואופן לא אתן את ידי לשמאל.
| |
וזה תמיד קורה בלילה, כשאני כבר קבורה עמוק בתוך השמיכה. תובנות על עצמי מגיעות אלי, מתגלות להן, כל אחת בטיימינג שלה. כחלק מהנסיון שלי להבין מה זה שכל כך מפריע לי להתרכז, אף על פי שאני נעזרת בלא פחות מקונצרטה, יש שם, בראש שלי, משהו שמסרב להתחבר למציאות.
השערה אחת שעלתה לי, אחת מיני רבות, דווקא נראית לי ההגיונית מכולן. השתלשלות 18 שנות חיי נעשתה בדממה. לא דיברתי, כי אף פעם לא היה לי עם מי. בנסיון שלי לשחזר שוב ושוב את חיי, כל פעם מזווית טיפה שונה, אני מבינה את זה. מה הוריי חשבו לעצמם לעזאזל שדחפו אותי בגיל שנתיים וחצי לגן גרמני בו אני לא מבינה אף אחד, ואף אחד לא מבין אותי? אז כמובן שבכיתי. וכמובן, שזה עלה לי ביוקר. כי לבכות- אסור. כי לבכות- אומר להנעל במטבח. אז לא בוכים. ולא מדברים. פשוט וקל. משם- נזרקתי לגן אמריקאי. ושוב- שפה זרה לחלוטין. ושוב- אף אחד לא מבין אותי. וגם שם מהר מאוד הבנתי שאין הכלה. כי בטעות חיבקתי לעוזרת גננת את הרגל, והיא מעדה- אז נענשתי ונשלחתי לפינה. לא יכלתי להתנצל- כי לא הבינו אותי. לא יכלתי לבכות- כי הרי זה אסור. אז השתמשתי בכלי היחיד שהיה לי- אמרתי לה fuck you. כן. כי זה מה שידעתי באנגלית (תודות לחינוך המופתי מאחי). וזה.. זה עלה לי ביוקר. הם איימו לזרוק אותי מהגן האמריקאי הכה מכובד ויוקרתי. אמא התחננה, ליקקה- ובסוף נשארתי. משם- הישר לתקופת היסודי הנוראית. שם בטח שלא היה עם מי לדבר. לשרוד. רק לשרוד. גם כשחזרתי בוכה באופן שיטתי הביתה, ופרקתי אצל ההורים- לא קרה שום דבר. הם האמינו שאני צריכה להתמודד. הם לא הבינו אז, כמה קשה זה להתמודד לבד. הם לא הבינו את ההשלכות. את הסדר גודל. וככה התגלגלו חיי, ההורים- לא בתמונה. חברים- אין. אז נשארתי עם עצמי. וכדי לא לצאת מדעתי, הייתי צריכה לאמן את עצמי להיות החברה שלי. לשעשע את עצמי, לדבר עם עצמי, לשפוט את עצמי, להעביר עלי ביקורת. לנחם את עצמי כשרע לי, לטפוח לעצמי על השכם כשמצליח לי, להרים את עצמי כשאני נופלת. כי אם לא אני- אז מי? מרב בדידות, ורצון באנשים, הלילות שלי הפכו לפק"ל פנטזיות. כל לילה לפני שאני הולכת לישון, אני מדמיינת את עצמי מדברת עם ההיא. ומדברת עם ההוא. ואיך מקשיבים לי. ממש אימנתי את עצמי לנהל תסריטים שלמים, דו- שיח ארוך ומכיל, עם דמויות כאלה ואחרות בחיי. כשהדו-שיח מיצא את עצמו- נרדמתי. וכך, בשקט בשקט, עברו חלפו 18 שנה.
היום, תודה לאל, יש עם מי לדבר. יש בשפע. יש אנשים, יש משפחה. אבל ההרגל הזה, של השיחות שלי עם עצמי, הוא עדיין פה. וזה מעיק.
אני רוצה שקט. בא לי פשוט שקט.
| |
Mistakes. אז אחרי שעברה כמעט שנה, אני בשלה לפתוח את זה. ביני לבין עצמי. להודות בטעויות שלי. להכיר במציאות מבלי לנסות ולטאטא אותה מתחת לשטיח.
האמת היא ששוב נכנסתי לקשר מהמניעים הלא נכונים. טעיתי, ולקחתי על עצמי אחריות שלא הייתה שלי לקחת, על קשר שלא עבד. אפשרתי לבת זוג שלי לרמוס אותי, לדרוך עלי, לעשות בי מה שהיא רוצה. וזאת האמת. אולי הפעם זה לא נעשה מתוך אהבה עיוורת והערצה, אלא מתוך בדיקה שלי את עצמי ונסינות תיקון שלי. אבל את התוצאות בשטח זה לא מעניין. הסיבה, התירוצים ללמה וכמה, לא משנים.
אחרי שסיימתי את הקשר, באופן הכי יפה שיכולתי, קיבלתי סטירת לחי שבחיים לא קיבלתי. המון פעמים בחיי קיבלתי סטירות לחי, אבל מאנשים שלרגע לא החשבתי כחלק מעולמי. לקבל את זה ממישהי שבחרתי? זאת כבר רמה אחרת.
"בנוסף להכל אני עוד מגלה ומבינה שלא היית ממש נאמנה לי בזמן שהיינו יחד?! אני המומה.. בא לי להקיא"
"הרמה הכי נמוכה שירדתי אליה זה שהייתי עם אחת כמוך!!"
"הגיעו לאוזניי דברים.. וכנראה שלא סתם.. ואם זה נכון? שיבושם לך! החיים הם גלגל. הכל חוזר בסוף."
"בגלל זה את עצבנית עכשיו? כי האמת לא נעימה.. את ילדה מסכנה ואני מרחמת עלייך"
"לא מטיפה לך חוסר נאמנות רק מעדכנת שהגיעו גברים לאוזניי, את גם לא תדעי מה הגיע לאוזניים שלי לעולם. ולפי ההתקפה שלך וההתגוננות כנראה שזה נכון.. וטוב לדעת שאת עוקבת אחריי בפייס, ממש משעמם לך. ואת יכולה להתעצבן עד מחר זה לא מזיז לי את התחת אפילו"
"כל החיים שלך תשארי ילדה קטנה חסרת ניסיון עם ביטחון עצמי ששואף לאפס. חושבת שאם את לומדת אז את אלוהים? ואינטליגנטית? חחח את חיה בבועה של אמא ואבא ומפחדת מהצל של עצמך. עדיף שלא אוסיף מה שאני חושבת כי את תבכי. אני היום מבינה כמה עשית לי טובה ענקיתתת ששיחררת אותי מאחת כמוך. האמת? הצלת אותי."
"תת רמה של ילדה."
"רק תראי כמה את ילדה לא מפותחת וטיפשה.. אם את כל כך יודעת שזה לא נכון מה שהגיע לאוזניי יכולת לסכם את זה בכמה משפטים ולהבין מאיפה זה הגיע, ובמקום זה בחרת להתגונן ולתקוף ולרדת לרמה נמוכה של קללות. (ההגנה הכי טובה היא התקפה) זה רק מראה על חוסר הביטחון המוחלט שלך. ושוב שיבושם לך מה שעשית או לא עשית כשהיינו יחד. אבל כיום תיהי בטוחה שאני לא שואלת אותך את מי להוסיף בפפיס שלי, ועם מי לדבר ועם מי להזדיין גם!"
"את מאיימת שזה ייגמר ברע? חחח מה תעשי מאמי? תנסי להתאבד?"
"גם *** זרקה אותך חחח ועוד בשביל בבון? כנראה הבבון הזאת שווה פי אלף. מה שיוצא שוב שאת כלום פשוט כלום. אפסית קטנה שמנסה שיאהבו אותה."
"לא פלא שכל הבחורות שהיו איתך בעבר זרקו אותך והתייחסו אלייך כאל זבל!!! תחזרי, תחזרי להיות 3 שנים לבד כמו שהיית.. אחת כמוך? הכי בריא לה לבד. רק שלא תהרגי את עצמך בסוף מייאוש.. חתיכת כלומניקית שחושבת שהיא אלוהים. לכי לטיפול דחוף!"
"ישבת איתי בפארק וסיפרת לי כמה התייחסו אלייך כמו לזבללל כל החיים. אולי את זרקת אותן אחרי הרבה זמן שכבר עשו ממך סמרטוט!!! כי זה מה שאת, סמרטוט ריצפה שצריך לדרוך עליו עד הסוף כדי שתתחילי להבין איפה את חיה."
"3 שנים לבד כמו כלבה היית!! לזיין זו לא בעיה!! אהבה אמיתית לא תהיה לך אף פעם כי את לא ראויה לזה. את פשוט בחורה שרוטה וריקה מבפנים!!"
"חחח ברור שזרקת אותי כי מתת מפחד שאני אעשה זאת לפנייך אז מיהרת להקדים אותי!! כל הקשר הזה איתי היית חסרת ביטחון לחלוטין ורעדת כל פעם שבאת לשיחה שלא אגיד לך שזה נגמר.. באת עד אלי עם פרחים ושוקולדים שקנית בפיצוצייה מסריחה מרב פחד יא אפסית!! ובאמתי עשיתי טעות שלא העפתי אותך כבר ממזמן. אבל לא נורא, מטעויות לומדים."
"יש לך מזל שזרקת אותי מאמי אני גדולה עלייך מכל בחינה אפשרית! את לא שווה בחורה כמוני וכל מי שהיה מסביבי צדק תמיד במה שאמר וחבל שלא הקשבתי. האמת? לא הבינו מה אני עושה איתך בכלל, וכיום? גם אני לא מבינה מה עשיתי עם דבר כמוך.. נגמר הסרט המצוייר שלך מבפנים עמוק עמוק את יודעת שיצאת אפס מאופס ובגלל זה גם את מתה מפחד מלראות אותי כי את תשפילי מבט בין הרגליים ותקפלי את הזנב שלך!"
"ואני אעצור כאן שלא תנסי שוב להתאבד ועוד בגללי ואז יהיה לי על המצפון..."
"ילדה עם הפרעות!! לפחות לי יש אהבה ענקית כלפי עצמי וביטחון גבוה, אני יודעת מה אני שווה מכל הבחינות. ואף אחד לא ייקח את זה ממני. את? בלי הלימודים שלך את כלום. את בן אדם ריק מבפנים שמנסה לרצות את כולם ואין לך עמוד שידרה משל עצמך."
"ומצוין שהשתתקת! שתיקה יפה לטיפשות כמוך! והכי הזוי שאני זאת ששמעתי דברים עליך על חוסר נאמנות בזמן שהיית איתי, ששוב אגיד אני לא יודעת אם הם נכונים או לא, אבל באיזו זכות את מעיזה לפתוח את הפה שלך בכלל?! כדאי שתשבי בפינה שלך ותתקעי את הראש שלך עמוק בספרים כי לשם את שייכת. מיץ של זבל זה מה שאת. ייצור מתוסבך. ואל תדאגי כל אחד מקבל את שלו בחיים האלו ויש מישהו שם למעלה שידאג לזה. יום יגיע ותצטערי. הלב שלי נקי בהחלט"
"מקווה בשבילך שאחרי אתמול תפנימי ותתייסרי על זה שיצאת הכי קטנה בעולם. את כל הזמן מתגוננת כי את יודעת בתוך תוכך עמוק עמוק מבפנים את האמת הקשה על עצמך. גם כשהיינו יחד תמיד נהגת להתגונן, וכל ההתנהגות שלך לאורך כל הדרך הוכיחה כמה את פחדנית וחלשת אופי שמנסה לפגוע באחרים כדי להרגיש טוב עם עצמך. את מתוסכלת ואני מאחלת לך שתטפלי בעצמך ותשתקמי. אם את בכלל מסוגלת אז תנסי לשבת עם עצמך פעם אחת קצת לבד ותעשי חשבון נפש בלי להיות מושפעת מהסביבה. את ילדה שמושפעת ממה שאומרים לה כי אין לך טיפת ביטחון עצמי וניסיון משל עצמך. חשבת שעשית לי בית ספר, אה? אתמול עשיתי לך אוניברסיטה! הצגתי לך מראה של מי שאת בהודעות הכי קשות ואמיתיות שיש. את בסך הכל ילדה, פשוט ילדה. לשמוע פתאום משום מקום שאת לא היית נאמינה לי כשהיינו יחד זה לא דבר נעים, וגם אם זה לא נכון? לי אין את ההוכחה לזה. ואת לא עצרת לרגע לחשוב למה סימסתי לך את זה, וישר עקצת כמו ילדה טיפשה, אז קיבלת בחזרה ובענק מה שהגיע לך. כנראה רצית להכיר בי צד מגעיל שלא הכרת, אז אתמול זכית להכיר. ואת עוד חשבת ורצית שנישאר חברות ונוכל אי פעם לדבר??! את מתה מפחד רק מהמחשבה על להסתכל לי בעיניים. תביני שלהיות עם בנות גילי זה משהו שהוא בלתי אפשרי בשבילך וגדול עלייך בכמה דרגות. ועוד עם אחת כמוני? זה חלום!!! ראש כרוב, מודעות עצמית זה חשוב אז תסתכלי טוב טוב במראה ותתחילי להיות מציאותית ותנחתי על הקרקע. מהיום שנפרדנו את רק עוקבת אחרי הפייסבוק שלי, מחפשת ומסתכלת ועוד נפגעת כשאני מעלה תמונה של איזו כוסית, בנוסף בודקת את מי אני מצרפת ועם מי אני מדברת. לא נמאס לך? שחררי.. למרות שזה קשה לשחרר מאחת כמוני אני בהחלט מבינה את הבעיה, אבל תעשי מאמץ ותפתחי איזה ספר בפיזיקה או חפשי אטרקציות אחרות במקום. ותכניסי טוב טוב לראשך שאני לא חייבת לך דין וחשבון כבר ממזמן. עד היום הייתי עדינה איתך וזהו נגמר!! את יודעת טוב מאוד מה היה לך בידיים ומה הפסדת.. ועכשיו? תתמודדי בשקט עם מה שבישלת"
אז אני מתמודדת בשקט. מאוד בשקט. אחרי שנשבעתי שלא אתן לאף אחד להכות בי ככה, אחרי שנדרתי ביני לבין עצמי שלא אנוח עד שאנקום באחרון הפוגעים שלי, אני בשקט. לא נוקמת. לא מגיבה. האמת? התסכול פה הוא שלי. אם אני בוחרת בדרך ההבלגה, אני בעצם איפשרתי לעוד אדם להתנהג אלי בצורה שהבטחתי לעצמי שלא תחזור על עצמה שוב. והנה, בחרתי בדרך הזו. אולי נכנס פה אלמנט של בגרות מסויימת, אבל היא לא שווה את ההתייחסות שלי. ואני? אני אדאג לעצמי לבד. מעולם לא הזדקקתי למישהו שיגיד לי מי אני או מה אני, ולכן, אין מישהו שיכול להגיד לי מה אני ומה אני לא. ומי יודע.. אולי בעוד כמה שנים אפילו אודה לה. אודה לה על כך שהיא נתנה לי את הכוחות להוכיח לה, ולכל אותם אנשים שנהגו בי בדיוק כמוה, שאני בדיוק ההפך מכל מה שהיא אמרה. אני אצליח ובגדול, אני אזכה באהבה טובה וראויה, אני אחייה חיים מלאי אושר וטוב, עם שלמות עצמית ומצפון נקי שלאף אחד מהם לא יהיה לעולם.
| |
|