יהיה כתוב: "ניתן להכנס לבלוג ע"י כניסה לקובץ index.htm שבתיקייה."
אם תלחצו על הלינק הזה הוא יפתח את הקופי של הבלוג שלכם עם הכל כבר עכשיו.
אפשרות נוספת היא להיכנס לתיקיה שנשמרה לנו> ללחוץ Ctrl +F (או להקיש בשורת החיפוש) index.htm
וזה הקובץ החשוב בעצם בו כל הבלוג נמצא.
חשוב רק לא למחוק את השאר גם חחח
סיפור מצחיק למי שעוד "זכה" להכיר את מערכת הדוס או הוינדוס הממש בין הראשונים.
המשחקים נשמרו אז על דיסקטים או על המחשב ובתוך תיקיות. אם הייתם נכנסים לתיקיה היו מלא קבצים (בטח גם היום זה ככה חחח) ורק קובץ אחד מפעיל את המשחק. יום אחד החלטתי לעשות ניקיון יסודי ובכל המשחקים מחקתי את כל הקבצים חוץ מזה שמפעיל את המשחק עצמו...
נחשו מה הייתה התוצאה חחחחח!

ככה אני מרגישה בימים האחרונים, לא מספיק שצריך למכור את כל תכולת הדירה, לאסוף את כל הדברים, לקנות ספיירים למוצרים אליהם אתגעגע כשנחזור (לא באמת צריך אבל מי שמכיר אותי..), וכמובן לארוז כבר כי הכל מפוזר בכל הדירה ולכן לא ברור כמה מזוודות באות איתנו בכלל...
כלללל זה ועוד הסיוט עם סגירת הבלוג וכל הדבר הזה...
אז במקום להתעסק באריזה ומכירה וסגירת פינות מה עשיתי... נכון, בניתי בלוג חדש וגיביתי ועפתי עם עצמי ועיצבתי ומה לא.. מי ישמע יש לי מבחני סיום סמסטר שאני דוחה את הלמידה אליהם ולא מעבר חזרה לארץ...

בקיצור, התעסקתי בכל מה שלא קריטי ודברים חשובים נדחו לרגעים האחרונים.
אתמול היה שיא השיאים, לא הספיק לי הרי שגיביתי כבר את הבלוג והכל כבר נראה טוב, הייתי צריכה לנסות לגבות ולהעביר אותו שוב מוורדפרס לבלוגגר (כי התגובות לא עברו), מפה לשם, נמחק לי כל ה דסקטופ... עכשיו, הדסקטופ שלי נראה כמו בסרטונים האלו עם ההבדלים בין נשים לגברים...
ככה:

כן, כן, כמו צד ימין מבחינת הכמות רק מסודר, עם מיליון תיקיות והכל.
מסודר מסודר אבל לא מגובה... וכל מה שהיה עליו בלחיצת Shift Delete זריזה נמחק!
פשוט הייתי בין 2 תיקיות אחת של הורדות ואחת משום מה של שולחן עבודה והופס...
ניסיתי משהו כמו 5 תוכנות שמחזירות מידע מחוק לחיים והיותר מוצלחות היו בתשלום, אז אחי הציע לי להחזיר את המחשב לנק' זמן שלפני המחיקה. רעיון מעולה אבל כנראה שעם כל ההתעסקות שלי בניסיון לאחזר הכל ממש נמחק. למזלי חלק מהדברים החשובים שזה בגדול התקציב השנתי וחום השחר סוג של מגובים ואמנם אני אצטרך לבזבז על זה קצת זמן אבל בגדול אפשר לשחזר את זה.
למען האמת הרגשתי קצת הקלה. כמו כאשר זרקנו את המשרד שבניתי ל M במרפסת ופתאום היה מלא מקום ונפתחה לי נשימה שנייה, מצד שני למדתי לקח, לגבות לגבות לגבווותתת!
אני חושבת שאם הייתי נאלצת או בוחרת כמו ההודים להפטר מכל הדברים שלי, יש סיכוי טוב שאולי זה בכלל היה עושה לי טוב ואולי זה היה סימן שכדאי להפטר במקום לצבור.
אני צריכה לחשוב על זה (במקביל סוגרת 3 אתרי שופינג חחח)...

בלילה בקושי הצלחתי להרדם (אפילו עם כיסוי העיניים שלי בריח לוונדר ובמחיר מופרז לחלוטין), M שניסה לקרוא ספר נאלץ כל 5 ד' לענות על חששות בנושא חדש שעלה לי לראש עד שנשבר ואמר שעכשיו אני הולכת לישון והוא יעשה לי חיבוק תחת (הפוך מכפיות טוסיק לטוסיק) ואני לא אפריע לו יותר לקרוא. התחלתי לתכנן בראש תפריט לפריסה שאני רוצה לעשות לו בשבוע הבא בעבודה ותפריט לנוביי גוד. אנחנו נוחתים יומיים לפני החגיגות ואמא שלי עובדת ב 31.12 מה שאומר שאני מבשלת.
מדובר במשפוחה שלי ושל M ושלי מפונקים אז הרבה בישולים... מזל ששלו חמודים ואוכלים הכל בשמחה. זה איכשהו עייף אותי ונרדמתי.

היום הייתי בהתנדבות והיה דווקא נחמד, הייתי עם חברה שלי מרטינה ודיטר שהסתבר שהוא בן 69 (בחיי לא הייתי נותנת לו יום מעבר ל 55, הקור עושה פלאים לעור הפנים), מה שכן הוא איכשהו מצליח לא לעשות דברים ולקשקש עם אנשים וזה איכשהו עובר אלי ואל מרטינה... אני תמיד בוהה בתמיהה על אנשים שפשוט בוחרים לא לעשות בנונשלנט והעבודה איכשהו עוברת באלגנטיות לאחרים... אני אף פעם לא מצליחה לעשות תרגילים כאלה, זה ממש כישרון. בכל מקרה, היו מלא כלים אז הלכתי למטלות שאני אוהבת (להפעיל מדיח ומכונת כביסה חחח) אז הלכתי לי למטבח, אני והמכונה הענקית ועשינו חיים איזה שעה עד שסיימתי את כל הרי הכלים שם. באיזשהו שלב הגיעה קב' גדולה של בנות שסיימו קורס גרמנית והן הביאו קופסה ענקית של שוקולדים כתודה על השירות שלנו (המתנדבים) והאנשים שבמטבח. עד פה הכל מהמם. הקופסה נחה לה בכייף ואנחנו כמובן שלא פתחנו, לא נעים. מפה לשם הגיעה גילי, אחת המנהלות (לא היצור הכי נעים בלשון המעטה) ולקחה את החבילה למטבח, שם היא והחברה שלה שעושה כלים (לא שנשארו לה אחרי שעשיתי הכל עד שהיא בכלל הגיעה למשמרת) ופתחו את זה ואכלו בכייף... הנחתי שלאחר מכן החבילה תעבור לפרונט וגם אנחנו נטעם מזה אבל התבדתי. גילי החליטה שלא מגיע לנו ופשוט לקחה את הכל למשרדים... האמת... זה היה ממש דבר דוחה לעשות. משום מה זה ממש קומם אותי, לא שאני צריכה את השוקולדים האלו אבל זה היה פשוט לא יפה.
אחר כך דיטר התחיל לדבר איתי על ההפגנות שהיו בעקבות הכרזת טראמפ והאמפטיה שלו כלפי המפגינים או משהו בנוסח הזה... וול.... אני לא האדם הנכון להגיד לו את הדברים האלו, בטח לא אחרי שאני שומעת מה שהם צועקים ורואה בחדשות שבברלין שורפים דגלי ישראל וכו'... מבחינתי הלגיטימציה היחידה לאשר את ההפגנות האלו היא כדי לאסוף מידע מודיעיני ולסמן את הקיצונים והמסיתים אבל תחושה קשה לי שהגרמנים עוד לא שם והם יצטערו על זה... בכל מקרה, היה לי החשק להסביר לדיטר כמה הוא לא צודק ושיוציא את הראש מהתחת כי בעוד כמה שנים הוא יבין על מה אני מדברת, במקום, הצעתי לו לדבר על זה עוד כמה שנים אחרי שהמפגינים יתאקלמו, ירגישו בבית ויתחילו לדרוש או ימשיכו לפגע זה מעביר את המסר בד"כ.

ולדברים נעימים יותר, כריסמס!!! אתמול היינו בארוחת כריסמס מהעבודה של M והיה ממש נחמד וטעים באופן מפתיע! אנחנו לא מתים על אוכל גרמני אבל אתמול היה ממש מוצלח. יותר מזה, החברה שלו הביאו לנו ברלינר שזה השם הגרמני לסופגניות ואורות כמו של עץ אשוח (M שם אותם על עצמו וקראנו לו  Jewish christmas tree:) ). זה דווקא התברר כשימושי מאוחר יותר כאשר יצאנו לשתות יין חם ותמיד אפשר היה לדעת לפי M איפה הקבוצה שלנו :)
זה היה ממש נחמד מצידם לציין את חנוכה, מישהי שאלה אותנו איך אנחנו מרגישים בגרמניה בחגים היהודים ואמרתי לה שאנחנו מציינים אותם וחוגגים עם עצמינו, מה גם שזה לא נורא שונה מלהיות בארץ (חוץ מהקטע של המשפחה) כי גם בארץ אין כל כך רוח חג. למשל ברוסיה, לפני נוביי גוד יש רוח חג מטורפת! אני עד היום חיה על האדים של זה וגם כמובן בכריסמס בגרמניה וזה דווקא משהו שחסר לי בארץ. אני חושבת שרוח החג הזאת מיוצרת ע"י מה שקורה ברחוב, הקישוטים והכל ובארץ איכשהו זה לא ממש קורה לדעתי. 
 

הבית החדש