משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו...

יומני היקר... ככה מתחילים גם בלוג? אני ממש חדשה בסיפור הזה.

המחשבה להתחיל בלוג עלתה במקום בו מגיעים לכל המסקנות הכי גאוניות, במקלחת כמובן.

למה עכשיו?

כי יש לי פתאום זמן פנוי שבו בא לי באיזשהו מקום להמשיך להיות כרית נוי על הספה ועם זאת להרגיש שאני עושה משהו.

סיפור חיי די פשוט (לפחות ככה הוא נראה לי עכשיו):
1. אני נשואה מאוד טרייה, הפכתי לכזו לאחר 5 שנות זוגיות ואולטימטום אחד :) אני מאחלת לנו עוד עשרות אלפי שנים של זוגיות כמו עכשיו!

2. אני בעלת MA טרייה בתחום שאין טעם להזכיר את שמו כי כמו שאני נוטה להסביר זהו תחום ולא מקצוע ולא אין לי מושג איפה אני יכולה להשתלב עם כל הלימודים האלו אבל יש לי המון אמביציות ופוטנציאל (או שככה לפחות נדמה לי).

3. אני ובעלי דיירי מעונות גאים זו השנה השישית.

4. בעלת מחשבות על תינוקות (מהמין היפה שישחזרו את עבדכן הנאמנה), בפרקטיקה מתמחה יותר בבליעת חומצה פולית, בדיקות שונות ומשונות, פולניות הולכת ועולה. מאופיינת בלחץ בשילוב עם מחשבות טורדניות שמתחלפות בתקופות של הדחקה, שמתחלפות בפחד שכל טיפה "שלא במקומה" היא בזבוז אך לצד זה תהיות מה יהיה אם יהיה כשיהיה...

5. תופסת משרה זוטרה שבה אני תקועה כבר שנה שלישית ומרגישה: מתוסכלת, ממורמרת, בעלת פוטנציאל לא מנוצל, וסתם גרועה ואם זה לא מספיק נורא לאור כל גלי המחאה אני חופשי יכולה להתיישב על הדשא לצד כל המוחאים אלא שאני מפחד להתלכלך...

6. פדלאת על, מתגעגעת בטירוף ל 49 ק"ג ששקלתי לפני שנים רבות אחרי הצבא ולכך שהשותפה שלי לחדר (במעונות בזמנו) הייתה חושבת שאני תולעת. פחות מתגעגעת לזה שהעמסתי או שמא האבסתי עוד 3 (בואו נודה... 5) ק"ג והשותפה שלי כבר הרבה יותצר רגועה כפי שניתן לנחש...

7. לאור הנאמר לעיל מנסה ללכת לחד"כ, זה מתחיל בד"כ ביום ראשון ואז מנוחה של כחודש...

8. מחשבות גדלות מטורפות, מיותר לציין שאני בגובה של נפוליון ועם אולי חוץ מלכבוש את העולם (literally) אני משום מה מרגישה שאני הולכת להיות משהו ממש אדיר. תמיד הרגשתי שמשהו גדול הולך לצאת ממני אבל איכשהו בגילי המופלג זה עוד לא יצא. אל תאשימו אותי אם הבלוג יתגלה כשאני     כבר אהיה משהו ממש גדול ואז כשדויד לטרמן יראיין אותי אני אקבל קצת צבע... בקיצור כמו כל הגדולים חוץ מאמביציות אין כלום.

9. אין לי שמץ של מושג מה אני הולכת לעשות עם חיי מעכשיו והילך ולכן אני מנסה לנדב את עצמי לכל מני דברים כדי להפסיק להיות אחת הכריות בספה.

10. יש לי משפחה מדהימה, אני בכלל בן אדם מאוד משפחתי אני לא רואה את חיי בלעדיהם, הם אדירים! אולי לא כמוני... בעצם... אולי אפילו יותר :)

    כל אחד בדרכו שלו :) זה כמובן כולל את בעלי המדהים שהיום אני מלאת אהבה והערצה אליו (ייתכן 

    מאוד שמחר לא תבינו מי זה היצור הנורא שלא שטף כלים ורצפה שעמו אני חולקת מגורים משותפים 

    זו השנה הרביעית)...

כרגע אני ומשפחתי המתהווה בצומת דרכים (אני אוהבת קצת דרמה וטויסטים) מתחילים לחשוב על פוסט דוק בחו"ל לבעל הכי חכם שעושה דוקטוקט.

ידעתי על האפשרות שזה יהיה מאז שהתחלנו לצאת אבל עכשיו זה מתחיל לקרום עור וגידים. 

במקום הכי אמיתי ובצורה הכי אגואיסטית מרגיש לי שזו הולכת להיות חוויה והייתי צריכה מישהו שידוע לי שיש לו פוטנציאל ויכול להוביל אותי למקומות מעניינים שאולי לבד לא הייתי חושבת או מגיעה אליהם. ועכשיו בטוענה של צריך וב"קושי וצער" נאלצת ללכת על זה :)

כמובן שלהתרחק מהמשפחה יהיה מאוד מאוד מאוד קשה אבל מצד שני כמות האפשרויות שיעמדו לפני יכולות להיות בהחלט מושכות.

אני בד"כ משתדלת לנצל כל הזדמנות שנופלת לי לידיים בכל תחום ומקווה שגם הפעם זה ילך כמתוכנן.

בעלי...

אחחח כמה נעים להגיד את זה  אבל על זה בפעם הבאה