משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו...

העיסוק החדש הזה בבלוגים דווקא מוצא חן בעיני :)

יש בזה מס' יתרונות:

*אני זוכה לחטט בחיים של אחרים בלי שאף אחד ידע (הסקרנות שהרגה את החתול)

*אני מהרהרת על החיים שלי ומקבלת פרספקטיבה טובה יותר (בינינו, יש אנשים הרבה יותר מסכנים ממני ואני מה בקשתי?

כולה קצת דרמה כולה יומן אלקטרוני, לפעמים אני אפילו מתביישת שאני לא יוצאת מהארון או משהו...

*יש לי מה לעשות בהפסקת הצהרים מול המחשב (אף על פי שלא יהיה הכי נעים אם יעלו על זה שאני קוראת סיפורי זימה בעבודה) אבל הזמן עובר ומעט הכסף שאני מקבלת מטפטף לי לכיס (הינה, גם אני קצת מסכנה!)

החסרונות מעטים יותר,
*אני מבינה שהבלוג מתחלק לשניים אנשים באמת כשרוניים שיודעים לכתוב וכאלו שפחות :)

*שוב, ההסטוריה של המחשב... חבל להיות מפוטרת בטוענה שהגברת קוראת חומר לא יאה למקום עבודה מכובד.

*הא ועליתי על משהו, אני בת 27 שזה בעיקרון 20+ אך נושק ל 30 והגעתי למסקנה חד משמעית שבלוגים של 30+ מדברים אלי הרבה יותר!?

מעין רשימת צ'ק ליסט:

תואר- יש

דירה (במעונות אמנם)- יש

בעל- יש

עבודה- יש

מכונית- יש

טיסה מתוכננת לחו"ל- ישששששששששש (סתתם רציתי להתלהב!!!)

אז מה אם אני עדיין גרה במעונות, משלמת על האוטו החמוד שלנו, עובדת בעבודה שאני לא יכולה לסבול ורק לפני שנייה סיימתי את התואר השני בזמן שלכולם כבר יש עבודה במשכורת טובה וילדים.

הימים האחרונים גרמו לי להבין שאם אני מתכוונת לעשות משהו ומודעת לזה שאני אוכל לכתוב על זה אחר כך, או להתלונן במהלך לפחות, אני אשכרה עושה דברים, לדוגמא, הלכתי כבר פעמיים ברצף לחדר כושר ואני מתכננת גם מחר. דבר שלא יעלה על הדעת!

ברגע שברור לי שאני אפרסם את המידע הזה, זה מעלה את רמת המחויבות שלי פלאים!!!

מדהים כמה חשוב מה יחשבו ומה יגידו ואיך יגיבו... הרי בשביל עצמי להוציא את הרגל מהמיטה לא הייתי מוציאה!

אני גם רוצה להתפאר שאני מתקדמת בחיפוש איך למלא את הזמן שפתאום התפנה לי כי סיימתי ללמוד.

האמת שזה לא שהזמן הזה לא היה פנוי לפני כן פשוט נורא היה נעים לי לטעון שאני נורא עסוקה בלימודים ולרבוץ על הספה. 

עכשיו אני קצת מתביישת לעשות את זה.

בקיצור, פגשתי במקרה מרצה שלי שהעבירה קורסים מרתקים והחלטתי לקפוץ על ההדמנות! (בכל זאת, כתבתי שאני אדירה ולא מפספסת הזדמנויות אז לפחות שיהיה נכון). כתבתי לה מייל וקבענו להפגש

מה הזמן מסמן לי זה הכל שאריות של החיים... (או שזה השעון המעורר צועק שאני צריכה להרים את עצמי וללכת לעשות את העבודה שלקחתי בשביל כמה שעות נוספות... אחחח עד מתי העוני!?)

נשיקות :)