משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו...

היחיד והמיוחד שלי החליט לעשות לי נעים בבטן :)

התקשר אלי לעבודה ואמר שהוא במקדונלס ושאל מה להביא.

כיוון שאני מודעת למגבלות שלי (קרציה פדנטית/פולניה/בררנית וכו'...)

אמרתי מה אני רוצה, ככל הנראה לא הייתי מספיק אסרטיבית...

אהובי הגיע ואני התנפלתי עליו בשמחה של גור שלא אכל שבוע

(שעה במונחי בני אדם) התיישבנו לאכול את המנות המיוחלות.

לתדהמתי גיליתי שאהובי לא רק חתיך אלא גם יצירתי ועצמאי בבחירותיו.

הביא לי משהו שונה בתכלית ממה שביקשתי, אמנם שונה במונחים שלי זה בטח לא קריטי במונחים של אנשים נורמאליים אבל בשבילי...

התחיל לצאת לי עשן קל מהאף, דמעה קטנה חפשה מפלט מערובת העין והבטן התחילה לעשות גור-גורו...

שקלתי לרגע בראש האם אני עושה סצנה מול הבנות בחדר שגם ככה התמוגגו מנכונותו של אהובי להביא לי אוכל...

ויתרתי. הסתכלתי עליו במבט מאוכזב של ילד בן שלוש והסברתי שאני לא אוכלת את זה ושאני לא ביקשת את זה...

"אבל מה ההבדל הוא שאל אותי?" מה ההבדל נדלקתי?!!?!?!

זה עם רוטב שונה, עם עגבניה ובצל!!! אני ביקשתי
בסה"כ ביג מק קטן ומשמין ומה הבאת!??!??!

בעורפי ננעצו ארבע זוגות עיניים קנאיות ובהן תוכחה...
בראשן עבר "איזה בחור, הביא לה והיא"...

ואני?

מלאת כעס ותסכול ששיתק אותי אמרתי בשקט שאני אוכלת רק את הצ'יפס...

חתיכי התחיל לשכנע אותי לטעום לפחות, הוציא את העגבניות והבצל, מרח קטשופ ושידל אותי...

לא וויתרתי. 

ואז טקטיקה אחרת: ואיזו דוגמא תהווי לילדים? חתיכי הפציר

ואני בשלי, בעיניים פולניות מאשימות ובבטן מקרקרת ממשיכה עם הצ'יפס.

במה נגמר?

הוא נשבע לעצמו שיותר הוא לא עושה לי נעים בבטן

ואני? אני הבנתי שאני צריכה להיות יותר אסרטיבית וחד משמעית 

ביג מק לא = מק רויאל על גחלים

ושאני אוהבת את חתיכי בטירוף אבל אהווה דוגמא נוראית לילדים שלנו....

מתנתקת מחלום בלהות שהקפיץ אותי מהמיטה וחזרה אל השגרה, לצחצח שיניים, לצעוק לאהובי שחיממתי מים בבוילר ובקומקום ושיקום, להתארגן, להכין לנו סנדויצים, לצעוק עליו שוב, נו בבקשה תקום והחתול המגרגר הזה רק מחליף פוזות במיטה פעם מכורבל פעם על הגב, עם רגל מחוץ או מתחת לפוך...

לבסוף, בושם, נגיעות איפור ואני עוד שנייה בדרך!

היום נאלצתי לקחת מטריה כפפות וכובע מזג האוויר הזה עושה אותי שבוזה מצד אחד ומצד שני דווקא נחמד לי לשבת במשרד החם כשיש רוחות וגשם בחוץ.

הבוסית רק בדרך למרות שחצי יום עבר ואני מרגישה מזליסטית, לא אומרים לי מה לעשות אני עובדת בכייף ובקצב שלי, כמה חופש :)

יש משהו בימי החורף האלו, משהו חם (כשאנחנו בפנים),
קר ושורט כשאנחנו בחוץ. וההרגשה המדהימה הזאת של נוסטלגיה וצעיף מוציאים אותי מדעתי, אפילו שאני באמצע יום עבודה :)

אנחנו לומדים להעריך מחדש את הקיץ ולהנות מהקור אבל הכי הכי להנות מהחיבוקים שאנחנו מקבלים מהסביבה, כי בנינו מי רוצה שיהיה לו קר ולבד :)

אז עם כוס חמה בידיים ומקלדת בין השניים וטלפון שמצלצל כל שנייה אבל משום מה גורם לי לענות בצורה נחמדה ולא (תמיד) אופיינית

יש משהו בחורף הזה

זה מרכך אותי, זה עושה ויברציות חיוביות :)

 

איזה בוקר איזה בוקר...

היום יום הולדת 33 של בעלי החדש (התחתנו לפני שלושה חודשים אבל אנחנו כבר 6 שנים יחד)

גיליתי שכשחשבון הבנק נהיה משותף משהו משתנה.

במקרה (או לא) אני האחראית הבלעדית על חשבון הבנק ואיכשהו מאז שהפכתי לכזו בזבוז כסף לא קוסם לי יותר :(

אתמול כשחזרתי מהעבודה רציתי לנסוע לקנות עוגה אבל כיוון שהוא לא כזה אכלן של מתוקים וגם ככה זו לא תהיה הפתעה כי זה במקרר ולילה זה זמן קריטי לאכלני שטויות, ויתרתי.

בבוקר הכנתי לו מגש עם סנדויץ טעים, תה ופינוק סקסי למיטה, אפילו כתבתי עם מלפפון מזל טוב על המגש.

נתתי לו את המתנה שלו (ארנק ומטריה) זה היה נראה לי סולידי ונחמד.

כשהגעתי למשרד חברה שלי שטפה אותי שבעצם הייתי צריכה לקנות לו ליום ההולדת מה שהוא רוצה ולא מה שאני חושבת לנכון...

אני לא יכולה להגיד שאני מתלהבת מהרעיון אבל... אולי היא צודקת...

איכשהו אתמול לקנות עדשה בכמעט אלף ש"ח הרגיש לי כמו בזבוז במיוחד עם הטיול לחו"ל שתכננו...

וגם למה לקנות עוגה אם זה לא הפתעה והוא בכלל אוהב סטייק...

איכשהו כל המאורע איבד מהצבע שלו ועכשיו זה קצת מבאס, מזל שיש לי זמן לחפר על זה ולהגיד, הפתעה!!!

עבדתי עלייך, נראה לך שהייתי מביאה לך רק ארנק ומטריה!??!?!

אולי בכל זאת כדאי שאשנס מותניים ואקנה לו משהו שהוא רוצה ולא מה שאני חושבת לנכון  :)