תברחוּ.

מאבדת את עצמי לאט......

בכל הקאה אני מרגישה יותר ויותר משועבדת לגוף שלי.

אני מרגישה שההפרעות אכילה כל רגע ורגע תופסות חלק יותר גדול בחיים שלי.

אני עייפה כבר מכל החיים האלה. אין לי סיבות לקום בבוקר.

אם היה לי רק קצת אומץ,הייתי כבר מתאבדת. אבל כמה אנשים שבורים אני אשאיר מאחוריי?

כתבתי כבר מכתבי פרידה. הכל מוכן,אני רק צריכה לעשות את זה. קצת אומץ,לא יותר מידי.

בינתיים,אני בתוך החרא חיים האלה,עם הבן אדם שאני הכי שונאת ומתעבת- אני .

לא מספיק כל הטעויות שאני עושה איתו. אני גם אוכלת. כמו מפגרת. אוכלת כל כך הרבה.

שבכלל לא הייתי רעבה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יצורה. מטומטמת. שמנה. אהבלה . לא לומדת מטעויות של עצמי.

אני חושבת שאני צריכה למות,יעשה טוב לי ולכל השאר.

קמתי באמצע הלילה מהתקף אהבה,בציפייה לקבל ממך אסמאס,וחיכו לי שם שלושה אסמאסים מדהימים ומרגשים,שעשו לי שבוע מושלם.

הדפיקות לב שהיו לי אותם רגעים,אני אחכה לך,כמה שאתה צריך,תיקח את הזמן,אני כאן,מחכה,תעשה מה שיעשה לך טוב-כי זה הכי חשוב. לא אני ולא היא,העיקר שתחייך3>

שבוע טוב לכולנו.....

לא מאבדת תקווה-נשארת אופטימית.

אני אוהבת אותך

"אני לא מרים ידיים
אני מחכה שתבואי
גם אם נישאר לנצח
בסוף זה יקרה
אני לא דואג"