Know you free, you are free indeed
|
| 11/2012
סליחה, גם לי יש כאן מה לומר
יושבת וחושבת. איך כותבים קטע ראשון ומשאירים רושם חזק? לא, אני לא אתן למחשבה הזאת להפריע למילים לצאת מימני אל המקלדת. אני פשוט אזרום, אתן להצבעות להקיש את מה שאני רוצה לומר. מאחורי הכינוי אני מרגישה שאני יכולה לספר בגלוי מה שעובר עלי, מה שאני חושבת ומה שאני מרגישה.
אני מקווה שכאן לא ישפטו אותי. מצידי, אתם יכולים לחשוב עלי מה שאתם רוצים, אבל בבקשה תנו לי הזדמנות להוכיח שעם כל התכונות הרעות שלי(ויש הרבה כאלה)מסתתר בנאדם כֵן ואמתי.
לא קל לי לחשוף בפני אנשים את מה שאני חושבת ומרגישה באמת. אפילו הקרובים ביותר אלי מתבלבלים בקלות ולא מנתחים נכון את מה שאני אומרת. בשבילם אני כתף נחמה, אני עוזרת ומגשרת, מבינה את ההרגשות שלהם, אבל הם לא את שלי. הם אף פעם לא מצליחים להבין עם המבט שמאחורי זגוגיות המשקפיים הוא עצוב או שמח.
אני יכולה למתוח על עצמי חיוך מזויף - והם יאמינו. לפעמים אני שואלת את עצמי איך אני יכולה להיות ככה, להעמיד פנים שהכל אצלי בסדר למרות שהמצב אצלי ממש לא בסדר. כנראה אני מטפלת בבעיות שלי באופן שטחי מידי.
בינתיים, אני מנסה להתחמק מהיועצת, שקוראת לי לשיחה כל שבוע. שלא תבינו לא נכון - אני לא ילדה עם בעיות התנהגותיות, פשוט פלטתי משפט כדי לפרוק עול, ומיד הופעל אצלה איזה שהוא חיישן שמאתר "ילדים עם בעיות בנפש"
גם אצלה אני לא מצליחה לפרוק שום דבר. רק את הדברים השטחיים ביותר. את העניינים האמיתיים והמכאיבים שרצים לי בראש - אני פשוט לא מסוגלת לספר. לא לה, לא לחברות שלי, לא לאף אחד. אולי אפילו לא כאן.
קשה לי להיפתח לאנשים כי אני מפחדת שינעצו לי סכין בגב. זה תמיד מה שהיה קורה. הצלחתי לכמה שניות לפתוח את הלב, ואז..אחרי שהם שמעו מה שאני באמת מרגישה - זכו להצצה חד פעמית לתוך הנשמה שלי - הם נעלמו בלי להשאיר עקבות. ואני כמו סתומה הולכת ומחפשת אותם, הרי אני לא רגילה לנטישות כאלה. והם מתחמקים, מפחדים להסתכל לי בעניים ולהגיד לי שאני לא נורמלית אפילו שהם יודעים שזה ממש לא נכון. ואולי אני באמת לא אנושית אלה יצור מיוחד ועליון? הסיכויים הם קלושים ביותר.
לא, אני לא-לא אנושית. אני פשוט שונה. חורגת מהנורמה. ואני אוהבת את זה. אני אוהבת להתחבא מאחורי הסוושטים, לדבר על דברים דמיונים והזויים, אני מתה על זה. אני מעדיפה את זה בהרבה מאשר לדבר על ליפ-גלוס, או על ההוא שעזב אותה, או על החמוד ההוא שמסתובב...כל זה לא ממש מדבר אלי. אולי בגלל זה אני נפתחת יותר לבנים. אולי בגלל זה אומרים שאני "אבו-גבר" וכל השטויות האלה. זה ממש לא מזיז לי.
טוב, אני לא אשקר. זה כואב. זה מכאיב שהם ככה מחליטים שאני בן, שאני שומעת את הצחוקים המלגלגים שלהם מכל עבר..
עזבו, סורי שחפרתי לכם על הצרות שלי..
אז אני כאן בשבילכם. מקווה שזה יהיה הדדי
| |
|
כינוי:
whit wich
בבלוג זה
בכל הבלוגים
