Know you free, you are free indeed
|
| 2/2013
לימדת אותי לכאוב
לימדת אותי הרבה על החיים.
נתת לי לכאוב, לסבול, להתייסר. אבל בן כל הדקות המהולות בכאב, למדתי דברים.
לימדת אותי לכאוב ולהתייסר, החדרת בי את האדישות, את הכעס. נתת לי לרדוף אחרי משהו שלא קיים, להאבק במשהו שהוא גדול ממידותיי. שפטת אותי והעמדת אותי למבחנים בלי להכין אותי, כשהפלת אותם אחד אחרי השני. הציונים היו סבירים.
גרמת לרוח המרדנות שלי להחשף אל העולם. גרמת לי להעריך את עצמי מחדש כילדה עלובה, רכיכה חסרת קונכייה.
נתת לי להרגיש הכי רע והכי לבד. ועדיין, למדתי מכך המון.
למדתי להעריך את עצמי. למדתי לשקם את עצמי מבין ההריסות והקריסות של הבניין שנפל על ראשי. למדתי לא להאמין. התחכום והאדישות נטבעו בי, אך לצידם גם הייתה שמחת החיים הבלתי-נלאת והאופטימיות.
הרסת לי את התמימות. לקחת מימני את הילדות והכנסת אותי לעולם חדש, מאתגר יותר, מסקרן יותר.
אך למרות הכל, לעולם לא אשכח איך נפלתי, ואתה באת, והיית, שם. בשבילי. דבר שלא ציפיתי שתעשה.
היית אחד המורים הכי קשוחים שאי-פעם היו לי, אבל בכל זאת, לימדת אותי המון.
לימדת אותי להעריך את עצמי בצורה לא-שגויה. למדת אותי שאת הבטחון העצמי שלי, רק אני יכולה לבנות. העמדת את בטחוני העצמי במבחן. ציון מאה.
בזכותך, מצאתי את המקום שלי, את הבלוג הזה. מקום בו אי-אפשר לשפוט אותי, מהסיבה הפשוטה, אני לא גלויה.
נתת לי להתחבא. להרגיש פחד. זרעת בי איימה, בחילה.
אך למרות הכל, היית לצידי.
ועל כך, מין הראויי שאודה לך, משום שלצד הדברים הרעים, אני עדיין מעריכה את מה שעשית למעני.
תודה.
| |
|
כינוי:
whit wich
בבלוג זה
בכל הבלוגים
