Know you free, you are free indeed
|
| 3/2013
ציפורים. למה!?
הבוקר קמתי ביקיצה טבעית. השמש זרחה אבל התריסים היו מוגפים. אבל לא התעוררתי סתם ככה, די קשה להתעורר בשש וחצי בבוקר אחרי מרתון של תוכניות טלויזיה.
אני שמה את הכרית על הראש ומנסה לחזור לישון, לצלול לתוך עולם החלומות. אני מרגישה את העפעפים הכבדים שלי, את הראש הכואב שלי, ובכל זאת לא מצליחה להרדם.
אז הקול הצווחני שלהם מגיע לאוזניי. עורבים. אולי יונים. אני לא יודעת בוודאות. כל מה שאני יודעת זה שהם ישבו על עדן החלון שלי וצייצו בלי הפסקה. לא הבנתי מה הם רוצים לי מהחיים? מילא היתושים שמעירים אותי בלילה(ומזמזמים לי באוזן...בעע)ואז אני קמה עם עקיצות בכל הגוף, אז למה להעיר אותי אחרי שהצלחתי להרדם מהסימפוניות שלהם?
אז אני תופסת. הערוגה!
אני לא זוכרת אם סיפרתי את זה, אבל יש לי ערוגת ירק. גבעולים ירוקים ועגבניות שרי משובחות שאני כ"כ גאה בהן. זה אחד הדברים שמסבים לי הרבה שמחה, בעיקר להריח את הריח המתוק של העגבניות שהן מבשילות.
והציפורים האלה(לא ידוע עם יונים, עורבים, בכל זאת, קמתי בבוקר מטושטשת..)הדבר היחידי שקלטתי היה את המקורים הקטנים שלהן מנקרים את הגידולים שלי, אלה שכ"כ התגאתי בהם!
בסדר, אתם יודעים מה? מילא להעיר אותי, אפשר לחזור לישון. אבל למה להרוס לי את הצמחים בנוסף!?
לגרש אותם היה לא פשוט. הציפורים האלה היו כנראה ממש ממש רעבות, כי הן חזרו כל פעם מחדש. בסוף יצא שהייתי צריכה לדפוק על השמשה של הזכוכית כמו משוגעת. אז הם הסכימו לעוף.
אבל כשהכנסתי את הערוגה פנימה, פתאום אני קולטת את אימא שלי מאחוריי.
"את יודעת שהערת את כל הבית...נכון?"
אופס...
| |
|
כינוי:
whit wich
בבלוג זה
בכל הבלוגים
